העליון: הבעל שהכה ופגע מינית באשתו ירצה את שבע שנות המאסר שגזר עליו המחוזי - פסקדין

השופט א' רובינשטיין:

א.                  ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטים דותן, גנות ושוחט) מיום 22.6.09 בתיק פ"ח 1042/08, בו נגזרו על המערער שבע שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי ופיצוי כספי למתלוננת בסך 50,000 ש"ח. העבירות שבהן הורשע המערער הן אינוס (מספר מקרים), עבירה לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין תשל"ז-1977; תקיפת בן זוג בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 379 ו-382(ב)(1) לחוק; תקיפת בן זוג הגורמת חבלה ממשית, לפי סעיפים 380 ו-382(ג) לחוק; ותקיפת קטין על ידי אחראי (מספר מקרים), לפי סעיפים 379 ו-382(ב)(2) לחוק. הפרשה עניינה אונס אשת המערער ואלימות כלפיה וכן אלימות כלפי בתו הקטנה.

רקע

ב.                  כתב האישום שהוגש נגד המערער ובו הורשע מגולל פרשה מכוערת של אלימות ופגיעות מיניות קשות מצד המערער כלפי המתלוננת, אשר תובא להלן בקיצור. המערער והמתלוננת נישאו בשנת 2002. לפי הנטען בכתב האישום, כבר מראשית נישואיהם, ואף במהלך הריונה של המתלוננת נהג המערער לתקוף אותה, לצעוק עליה ולבעוט בחפצים בדירתם. בשנת 2003, כחודשיים לאחר לידת בתם, עת היתה המתלוננת שרויה במכאובים ובסיבוכים כתוצאה מהניתוח הקיסרי שעברה, ובעודה מדממת, בעל אותה המערער בכפיה. דפוס התנהגותו האלים התבטא לכל אורך חיי הנישואין בהטחת עלבונות, באיומים, בתקיפות ובחבלות בגופה של המתלוננת. התנהגותו האלימה לא פסחה אף על בתם, אשר היתה סופגת מכות וסטירות מהמערער, אביה. במהלך שנות נישואיהם הבהיר המערער למתלוננת כי הוא ואביו הוציאו ממון רב בגינה, ועל כן היא קניינו, ומשכך, עליה לספקו בכל עת שעולה הרצון מלפניו. משנת 2005 ועד לשנת 2008, במספר הזדמנויות רב, בעל המערער את המתלוננת בניגוד להסכמתה, לרוב בעת היותה בחדר הרחצה, עתים תוך הפעלת אלימות קשה כלפיה. המתלוננת, במר גורלה, היתה מבקשת מבתם כי "תשמור" שהמערער לא יכנס לחדר הרחצה ואולם הלה היה מרחיק את הבת משם, ומבצע במתלוננת את זממו. ביום 11.4.08 תקף המערער את המתלוננת בכך שהדפה בחוזקה אל עבר דלת חדר הרחצה, אותו ניקתה אותה עת, המתלוננת בכתה מכאבים, המערער השליך אותה לעבר המיטה ועזב את המקום. ביום 18.4.08 סטר המערער למתלוננת, לעיני בתם. ביום 19.4.08 תבע המערער מהמתלוננת, כי תקיים עימו יחסי אישות, המתלוננת, בשל פחדה, נעתרה; לאחר שבא שהמערער על סיפוקו הוא תבע כי יקיימו יחסי מין פעם נוספת, משסירבה המתלוננת בעל אותה המערער בניגוד לרצונה, חרף בכייה וזעקותיה. ביום 23.4.08 לאחר ריב בין בני הזוג, תקף המערער את המתלוננת במכות ובבעיטות בכל חלקי גופה, וכתוצאה מכך אושפזה בבית חולים. 

פסק הדין קמא

ג.                   המערער הורשע באשר יוחס לו בכתב האישום, לאחר ניהול הליך הוכחות. בית המשפט מצא את עדות המתלוננת שעליה בוסס כתב האישום מהימנה - תוך שהסתייע בחיזוקים שונים, ודחה את גרסת המערער שטען כי טפלו עליו עלילת בדים.

ד.                  ביום 22.6.09 נגזר דינו של המערער. בית המשפט ציין, כי בגזירת הדין נלקחו בחשבון השיקולים לחומרה, בהם אופי מעשי המערער, חומרתם ומשכם, והרשעתו גם בהפעלת אלימות כלפי בתו הקטנה. לקולה צוין, כי למערער עבר נקי, כי בני הזוג התגרשו וכי יש במאסרו כדי לקטוע את מהלך חייו. לפיכך נגזר עונשו, כאמור, לשבע שנות מאסר בפועל ולעונשים נוספים. כנגד חומרת עונש זה מופנה הערעור הנוכחי.

הערעור

ה.                  בערעור נטען, כי העונש שנגזר חורג לחומרה מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים; כי בגזירת דינו של המערער לא נלקח בחשבון פעלו למען משפחתו; כי המערער נתן למתלוננת גט מרצון ובהסכמה; וכי האינטרס הן של הבת והן של המתלוננת (למצער לעניין תשלומי המזונות והפיצוי) הוא שיקום המערער. עוד נטען, כי הפיצוי הכספי המשמעותי שהוטל על המערער צריך היה אף הוא לשמש כנסיבה לקולה - וכי המערער אינו מערער על גובה הפיצוי, מתוך רצון שכסף זה ישמש לטובת המתלוננת ובתם. עוד הוער, כי בגזירת הדין צוין שניתן משקל לכך שהמערער הפעיל אלימות כלפי בתו, אך לא נלקח בחשבון לקולה שאלימות זו הופעלה כשיטת חינוך פסולה, ולא מתוך התנהגות אלימה כלפי הבת. לפיכך, נתבקשה הקלה בעונשו של המערער.

הדיון בפנינו

ו.                    בדיון בפנינו הטעים בא כוחו של המערער, עו"ד ישראל קליין, שטען כל האפשרי, בין השאר את אמונתו, כי הענישה שהוטלה על המערער חורגת בחומרתה מרמת הענישה המקובלת במקרים כגון דא; כן הציג פסקי דין, הדומים, לטענתו, לנסיבות המקרה דנא, ושבהם ננקטה ענישה מקילה יותר. עוד ציין, כי המערער הוא אדם חיובי אשר טרם מאסרו תרם רבות במסגרות שונות למען החברה והקהילה, וכי במאסרו ממלא הוא תפקידים חיוביים בבית הסוהר, ובהם הוראה ואחריות לפעילויות שונות של תרבות תורנית; לכך צורפו מכתבי הערכה הן מהאחראים עליו במתקני הכליאה והן מאסירים אחרים, בהם עיינו לקראת הכרעתנו.

ז.                    מנגד, טענה באת כוח המדינה עו"ד נעמי כץ-לולב, כי הענישה שהוטלה על המערער מוצדקת ומאוזנת; נטען, כי מעשיו חמורים ביותר, נמשכו משך זמן רב יחסית, כי המערער התכחש למעשיו לכל אורך ההליך ולא גילה כל אמפתיה כלפי המתלוננת וסבלה. נטען, כי נסיבות המקרים שהביא בא כוח המערער כתימוכין לעמדתו ושבהם הוטל עונש מחמיר פחות, שונות מנסיבות המקרה דנן שכן בהם היו עבירות האלימות ברף הנמוך, והפסיקה שונה בעבירות חמורות.

הערכת המסוכנות ותסקיר הנפגעת

ח.                  במסגרת הדיון נתנו דעתנו לכך, כי במקרה דנא לא הוגשה הערכת מסוכנות באשר למערער. עלתה השאלה האם חל חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין תשס"ו-2006, על המערער במקרה דנא, ואם אכן מחויבת הערכת מסוכנות. בהחלטתנו מיום 5.10.10 הורינו על הגשתה של הערכת מסוכנות, בלא שנידרש לשאלת פרשנותו של סעיף 34 לחוק האמור, הקובע את דירוג תחולתו של החוק; בהחלטה נתאפשר לצדדים להגיב על הערכה זו בכתב, ככל שיחפצו. בנוסף, הורינו ביום 31.10.10 על קבלת תסקיר נפגעת, ואף בהחלטה זו נתאפשר לצדדים להגיב בכתב.

ט.                  ביום 24.10.10 נתקבלה הערכת המסוכנות בה נאמר, כי בבדיקה הראשונה במהלך מאסרו מיום 13.1.10 (בדיקה נוספת נערכה ב-24.10.10), צימצם המערער את אחריותו למעשיו ותלה את התנהגותו בגורמים חיצוניים. כן הוסף, כי המערער מרוכז בעצמו ומתמקד בצרכיו תוך התעלמות מצרכי הזולת. וכי הוא מודה בעבירה באופן פורמלי בלבד - מדקלם משפטי חרטה שלמד בקבוצת הטיפול, אך ללא הפנמה; וכן כי הוא מונע מרצון להשיג רווחים משניים. הוערך, כי למערער רמת מסוכנות מינית נמוכה כלפי קרבנות מזדמנים, ורמת מסוכנות - לרבות מינית - בינונית-גבוהה, בטווח הארוך, כלפי בנות זוג. הוסף, כי המסוכנות עשויה לפחות ככל שיתמיד בטיפול ויפיק ממנו תועלת. ביום 25.10.10 נתקבלה תגובת המדינה להערכת המסוכנות, ובה הטענה, כי תוכן ההערכה אינו מצדיק היעתרות לערעור. עוד נאמר, כי חלק מאמירות המערער בפני נציגי המרכז להערכת מסוכנות, סותרות את הנאמר בהכרעת הדין ואת העובדה שניהל משפט הוכחות. לבסוף נאמר, כי נוכח מעשיו הקשים של המערער סבורה המדינה, שעליו להשלים את תקופת מאסרו כפי שנגזרה עליו, תוך שימשיך את תהליך שיקומו בכלאו. תגובת המערער נתקבלה ביום 28.10.10 ובה נאמר, כי מהערכת המסוכנות עולה, שמסוכנותו של המערער תלך ותפחת ככל שיתמיד בתהליך השיקום, שבו החל. הודגש, כי המערער מתמיד בתהליך השיקומי וזוכה לחוות דעת חיוביות באשר לתפקודו בתהליך, וכי ילך ויתמיד בו, כך שמסוכנותו תוסיף ותפחת, עד כדי שעם שחרורו (אף אם זה יוקדם) תהיה זו על הצד הנמוך. הודגש, כי בשל פירוק הקשר בין המערער והמתלוננת, ממילא מסוכנותו ביחס אליה נמוכה. לפיכך נטען, כי יש להיעתר לערעור ולקצר את תקופת המעצר.

י.                    ביום 23.11.10 נתקבל תסקיר נפגע העבירה של המתלוננת. נאמר, כי המתלוננת עודה סובלת מההשלכות הנפשיות והפיזיות של המקרה על חייה, וכי היא מגלה סימני טראומה שלאחר מעשה (פוסט-טראומה). נאמר, כי המתלוננת חוששת מנקמת ידו של המערער ומשפחתו לאחר שישתחרר מהכלא, וכן לעתידה הכלכלי ולעתיד בתה, ומתקשה לשאוב אופטימיות. הוערך, כי הנזקים לטווח הארוך שנגרמו למתלוננת הם פגיעה בדימויה העצמי, תחושת פחד מתמדת, וקושי ליצור יחסים מיטביים עם בני זוג ועם אנשים בסביבתה הקרובה. בתגובת המערער לכך (מיום 6.12.10) נאמר, כי מאז התלונה פעל המערער לגירושין ללא התניה, ודרכי הצדדים נפרדו בהסכמה; המתלוננת מנהלת תביעה אזרחית נגד המערער, שהיא קשה ביותר מבחינתו, ואבי המערער גם משלם את מזונות הבת.

דיון והכרעה

יא.               המערער הורשע בדינו במעשים מכוערים ושפלים עד מאוד במתלוננת, רעייתו באותה תקופה, ובבתם. תופעה זו של גברים הנוהגים באלימות מינית ופיסית כלפי נשותיהם יש להוקיע מכל וכל ועל בית המשפט לומר בקול צלול ורם, כי מקומם של מעשים כאלה לא יכירם בחברה מהוגנת, ומקומם של עושיהם מאחורי סורג ובריח (ע"פ 2346/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 617; ע"פ 1091/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 11847/05 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם) והאסמכתאות דשם). קשר הנישואין נועד להביא ברכה לבני הזוג וברכה לעולם, ועל המשתמשים בו כ"מקום הסמוי מן העין" לשם רוע מעלליהם, לדעת כי יענשו במלוא החומרה. אמנם, בימים עברו קיום יחסי מין בכפיה בין בני זוג, יכולה היתה לשמש כטענת הגנה. ואולם, זו היא נחלת העבר, וחלפה עברה מן העולם. הדבר עוגן בחוק העונשין (תיקון מס' 26), תשמ"ו-1986, בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר:

"חידוש נוסף הוא בקביעת העדר ההגנה לבן זוג בענין עבירות מין שיש בהן שימוש בכוח; הצעה המאמצת את גישת המשפט העברי, שלפיה אין זכות לבעל לאנוס את אשתו (ראה מחקריו של פרופ׳ נחום רקובר 'יחסי אישות בכפיה ביו בעל לאשתו' סדרת מחקרים וסקירות במשפט העברי, משרד המשפטים, חוברת נ״ה (תש״ם-1980) (להלן רקובר - א"ר)" (הצעות חוק 1797, 302).