העליון דחה עתירה נגד אישור החלטת שינוי ייעוד שטח מיער טבעי לשימור לאזור פיתוח עירוני - פסקדין

השופט ע' פוגלמן:

1. עתירה זו נסבה בעיקרה על החלטת המשיבה 1 (להלן: המועצה הארצית) לאשר את החלטת ועדת המשנה לנושאים תכנוניים עקרוניים (להלן: הולנת"ע), לשנות ייעוד 190 דונם מיער טבעי לשימור לאזור לפיתוח עירוני. החלטה זו ניתנה במסגרת הליכי אישור תכנית המתאר המחוזית למחוז ירושלים (להלן: תמ"מ 30/1), בהליך לפי סעיף 9 לתכנית המתאר הארצית ליער ולייעור (להלן: תמ"א/22).

2. הצדדים להליך, כידם הטובה עליהם, סקרו לפנינו בהרחבה רבה בכתובים את כל הליכי התכנון וההתדיינות שנסבו על השטח האמור. בדברינו להלן נעמוד אך על השלד הגרעיני של העובדות הדרושות להכרעה ועל הליכי תמ"מ 30/1, העומדים לביקורתנו השיפוטית. העתירה שלפנינו עוסקת בגבעה בשם "מצפה נפתוח", בדופן המערבית של ירושלים, בין שכונת רמות לכביש מס' 9. השטח נושא העתירה נכלל בגדר שכונת מגורים חדשה שהקמתה מתוכננת. העותרים הם נציגי תושבי שכונת רמות אלון, אשר מבקשים לשמור על איכות הסביבה ורווחת תושבי השכונה; ומתנגדים לבניית השכונה המתוכננת, הגובלת בשכונתם. תמ"מ 30/1 היא תכנית המתאר המחוזית הכוללת למחוז ירושלים, שהליכי התכנון שלה מתנהלים זה שנים ארוכות, מאז שנת 2002. ביום 17.4.2007 החליטה המועצה הארצית להפקיד תכנית זו, בגדרה סומן מצפה נפתוח כולו כשטח לפיתוח עירוני, ובכלל זה כ-320 דונם המסומנים כיער בתמ"א/22. לתכנית הוגשו כ-90 התנגדויות, שנשמעו בשנת 2009 על ידי גב' תלמה דוכן, שמונתה על ידי הולנת"ע כחוקרת לבחינת ההתנגדויות. החוקרת המליצה לקבל את  ההתנגדויות באופן חלקי. בהמלצתה ציינה החוקרת בין היתר: "נראה שיש מקום להותיר את השטח הצמוד לשכונת רמות בגבעת מצפה נפתוח כאזור לפיתוח עירוני". הולנת"ע קיימה מספר דיונים בהמלצות החוקרת.

3. נעשה כאן אתנחתא, ונציין כי במקביל התנהלו הליכי תכנון של שינוי 5 לתמ"א/22, המתייחס לפריסה חדשה של היערות באזור מצפה נפתוח ופארק הארזים, ובגדרו הוצע – בין היתר – לגרוע את כל תחום מצפה נפתוח משטח היער.  הולנת"ע קיבלה את המלצת הוועדה המחוזית לגריעת שטח יער טבעי מאזור מצפה נפתוח, והמועצה הארצית אימצה את החלטת הולנת"ע; והמליצה לממשלה לאשר את תמ"א 5/22. לאחר שוועדת השרים לענייני פנים ושירותים החליטה ביום 1.8.2010 לאשר תכנית זו, בכפוף לסייגים שנקבעו, הוגשו עררים על ידי שרים בממשלה למליאת הממשלה על החלטת ועדת השרים. עד כה לא דנה הממשלה בעררים, ומשכך לא אושרה עד כה התכנית למתן תוקף.

4. נחזור מכאן להליכי התכנון של תמ"מ 30/1. ביום 27.9.2011 קיימה הולנת"ע דיון שלישי בהמלצות החוקרת והחליטה כדלקמן:

"השטח סומן לפיתוח עירוני בתמ"מ 30/1. החוקרת המליצה להשאיר את השטח לפיתוח, למעט היער שבפסגת הגבעה והמורדות הדרום מערביים. נדרש אישור לכ-190 ד' עפ"י סע' 9 לתמ"א 22. מוצע לאשר עפ"י תמ"א 22 את הפיתוח במצפה נפתוח (יער טבעי לשימור), בכפוף לצמצום השטח, תוך גריעת הפיתוח בפסגת הגבעה ובמורדות הדרום מערביים, בהתאם להמלצת החוקרת, וזאת לאחר שהועדה שוכנעה בחשיבותו כחלק מעתודות הפיתוח של ירושלים, היותו צמוד דופן לשטח העירוני הקיים ומניעת הפגיעה בשטח הפתוח הערכי בפסגת הגבעה ובמורדות הדרום מערביים" (פרוטוקול הולנת"ע מס' 469 מיום 27.9.2011).

           הווה אומר, להבדיל מההצעה לגרוע כ-320 דונם יער, אושרה גריעת 190 דונם בלבד, כאשר בצד גריעת היער במצפה נפתוח מוסיפה התמ"מ שטחי יער ברחבי מחוז ירושלים בהיקף של כ-28,425 דונם. החלטת הולנת"ע אושרה על ידי המועצה הארצית שהחליטה לאשר את תמ"מ 30/1. לאישורה של תכנית זו מכוונת, כאמור, העתירה שלפנינו.

5. העותרים טוענים כי שינוי ייעוד היער מסור לסמכות ממשלת ישראל במסגרת תמ"א 5/22, ואינו בסמכות המועצה הארצית; כי מכל מקום לא מולאו תנאי סעיף 9 בתמ"א/22 לשינוי ייעוד של יער, ובפרט לא מולאה חובת ההתייעצות עם קק"ל; וכי לפני המועצה הארצית לא עמדה תשתית עובדתית מספקת לקבלת הכרעה ואף לא נשקלו שיקולים רלוונטיים ולא ניתן משקל מתאים לצורך בשמירה על שטחים פתוחים. באופן כזה, כך נטען, מצויה הכרעת המועצה הארצית מחוץ למתחם הסבירות. המשיבים 1 ו-5, מצדם, כופרים בטענת חוסר הסמכות וטוענים כי כל עוד לא הושלמו הליכי התכנון של תמ"א 5/22, אין מניעה להפעלת סמכות המועצה הארצית לגריעת היער בסייגים שנקבעו לפי סעיף 9 בתמ"א/22. להשקפת המועצה הארצית עמדו לפניה מכלול הנתונים הרלוונטיים להכרעה; וזו ניתנה לאחר שקילת מכלול הנתונים ותוך מתן משקל הולם הן לצורכי הפיתוח, הן לשמירה על הסביבה ועל היערות. אשר לקק"ל, זו אינה טוענת כי לא נערכה עמה התייעצות, אך לגופה של המחלוקת מציינת כי הייעוד הנוכחי של מצפה נפתוח כיער טבעי לשימור חיוני לאיכות החיים בעיר, ואין לשנות את ייעודו. המשיבה 4, מצדה, תומכת בעמדת המועצה הארצית ומציינת כי הליכי התכנון נעשו כדין בגדר סמכותן של רשויות התכנון; ואין עילה להתערב בהכרעה, וזאת בפרט נוכח האינטרס הציבורי שבהקמת שכונת מגורים במציאות של מחסור ביחידות דיור למגורים.