העליון דחה ערעורו של רייפמן והוא יישאר במאסר עד להעברת מניותיו באימבלייז

1.        בפנינו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 7.9.09 לפיה המערער אינו מקיים את צו בית המשפט מיום 1.7.09. בהחלטה מיום 7.9.09 ציוה בית המשפט על מאסרו של המערער, בהתאם לפקודת ביזיון בית משפט, לתקופה של 45 ימים וכן ליומיים נוספים בגין כל יום נוסף של הפרה. צו המאסר ניתן בגדר הליך פשיטת רגל המתנהל נגד המערער. בהליך הוצא צו כינוס לנכסי המערער. בנוסף, הוא נצטווה להעביר מניות של חברה בשם אמבלייז לידי המשיב 1, הוא המנהל המיוחד. משלא עשה כן, הוחלט על הפעלת הפקודה לגביו.

2.        הבסיס לדיון בפנינו מצוי בממצאי בית המשפט המחוזי לפיהם המערער מפר את הצו שהורה לו להעביר את מניותיו לידי המשיב 1. לא מצאנו מקום להתערב בממצאים אלו, הן מן הטעם שאין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה והן מאחר ששוכנענו כי המערער אכן מפר את הצו שחייבו להעביר את המניות. די להפנות לקביעותיו של חברנו השופט ח' מלצר בהחלטתו מיום 21.9.09 ולתכתובת באימייל מיום 17.2.09 בין פרקליטו של המערער לבין גורם מסוים באנגליה (מוצג מש/10 בתיק המוצגים מטעם המשיב 1).

3.        התרשמנו כי המערער לא נקט אפילו צעדים מינימליים כדי לקיים את הצו. נפנה בעניין זה לכך שצו בית המשפט המחייב את המערער להעביר את המניות ניתן ביום 1.7.09 ואילו המערער נאסר ביום 21.9.09. משמע, היה סיפק בידו לפעול במשך שבועות לא מעטים להעברת המניות עוד טרם כניסתו לבית האסורים, אך הוא לא עשה כן. אף הטענה כי אין באפשרותו של המערער לפעול מבין כותלי הכלא לשם ביצוע הצו אינה משכנעת. המערער נמצא בקשר שוטף וקבוע עם פרקליטיו, המבקרים אותו לעתים תכופות. על כן, אין מניעה לבצע את הפעולות הנדרשות להעברת המניות גם בעת השהות בכלא.

4.        המסקנה המתבקשת היא שצדק בית משפט קמא משהפעיל את פקודת ביזיון בית משפט נגד המערער. אף איננו מוצאים כל פגם בכך שבית המשפט קבע כי המערער ייאסר לתקופה של 45 ימים כל עוד לא יגרום להעברת המניות לידי המשיב 1. עם זאת נראה לנו כי לא היה מקום להוסיף ולהורות כי בגין כל יום נוסף של הפרה ייאסר המערער למשך יומיים בלא לקיים דיון נוסף. כידוע, מטרתו של הליך לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית משפט הינה לגרום לאכיפת הצו ולא להעניש את המפר. הוראה לפיה בגין כל יום של הפרה ייאסר המפר במשך יומיים מהווה ענישה ואינה מתיישבת עם תכלית של אכיפה. לפיכך, יבוטל חלק זה בהחלטתו של בית המשפט. נבהיר, כי אין להבין מביטולה של הוראה זו, כי אין בידי בית המשפט המחוזי הכוח והסמכות להמשיך ולהורות על נקיטת אמצעים שונים שמטרתם כפייה של ציות לצו, כולל המשך המאסר. נעיר עם זאת, כי ראוי שכאשר בית המשפט מורה על מאסר בגין ביזיון שתיערך בקורת תקופתית על מנת לוודא שאכן המאסר הנמשך ממלא את מטרתו, שהיא אכיפתו של הצו שניתן על ידי בית המשפט.

5.        לפיכך, הננו מחליטים לדחות את הערעור בעיקרו. ההוראה בדבר השתת מאסר של יומיים בגין כל יום של הפרה מעבר לתקופת המאסר המקורית של 45 ימים מבוטלת. בית המשפט המחוזי יקיים דיון נוסף בעניינו של המערער בטרם חלוף התקופה של 45 ימי מאסר. בית המשפט יחליט האם יש מקום להמשיך ולהפעיל אמצעי אכיפה ואילו אמצעים. אם יורה בית המשפט, כפי שרשאי הוא להורות, על המשך המאסר, ראוי שיקצוב את משך התקופה ויקבע דיון נוסף לקראת תום התקופה. כמובן, שיש לקוות כי המערער יתעשת ויעשה את כל הנדרש על מנת שהמניות יועברו לידי המשיב 1. כפי שנאמר, מפתחות הכלא נמצאים בידי המערער. ברגע שיעשה הוא את שחויב לעשות בצו בית המשפט, ישוחרר מן הכלא.

           ניתן היום, כ"ה בתשרי התש"ע (13.10.09).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    גק

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: