העליון דחה ערעורו של מי שהורשע בשוד כלי נשק ממאבטח

השופט ס' ג'ובראן:

           לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (ת"פ 1719-10-09 כבוד השופט ז' כספי) שבמסגרתו הורשע המערער בעבירת שוד מזוין ובעבירה של נשיאת נשק ונדון לשש שנות מאסר בפועל, מאסר מותנה ותשלום פיצוי. הערעור מופנה הן כנגד הכרעת הדין הן כנגד גזר הדין.

רקע

1.        ביום 16.12.2008 שהתה מאבטחת (להלן: המאבטחת) שהייתה חמושה באקדח נטול מחסנית המחובר בכבל לנרתיק (להלן: האקדח), באזור מתחם גני הילדים בעיר רחובות (להלן: המתחם או זירת השוד). משסיימה המאבטחת לסרוק את המתחם התיישבה על ספסל ציבורי. מיד לאחר מכן ניגש אליה מאחור אדם שפניו מכוסות, כרך זרועו סביב צווארה והצמיד אליה סכין תוך שהוא מאיים כי ישחט אותה אם לא תמסור לו את נשקה. המאבטחת הוציאה את האקדח מן הנרתיק והשודד חטף אותו מידיה ומשך בחוזקה עד שנקרע הכבל. אחר כך ברח מן המקום כשהאקדח בידו (להלן: השוד).

2.        המערער עוכב ביום 23.12.2008 לחקירה בחשד שביצע את השוד, ומיד לאחר מכן נעצר. עם מעצרו נשלח להסתכלות פסיכיאטרית ובהמשך הוכנס לתא מעצר שם שהה אדם נוסף שהתחזה לעציר ופעל כמדובב מטעם המשטרה (להלן: המדובב). יוער, כי בטרם נשלח המערער לתא המעצר הוצג לו אקדח, ונאמר לו כי זהו האקדח שנשדד וכי נמצאו עליו טביעות אצבע שלו. למעשה, האקדח מעולם לא נמצא אך האקדח שהוצג למערער, היה זהה לו - לפי מידע שמסרה המאבטחת אודותיו. ביום 5.1.2008 הוגש נגד המערער כתב אישום בו יוחסו לו עבירות של שוד מזוין ונשיאת נשק לפי סעיף 402(ב) וסעיף 144(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בכתב האישום נטען כי המערער הוא שביצע את השוד, והוא מצידו כפר באישום.

פסק הדין של בית המשפט המחוזי

הכרעת הדין

3.        המערער הורשע ביום 2.9.2009 בבית המשפט המחוזי בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. בית המשפט סקר בהכרעת הדין את שלל הראיות שהובאו בפניו וקבע את משקלן. כמו כן פירט ארוכות את התרשמותו מעדותם של המערער והמדובב בפניו. להלן יובאו בקצרה עיקרי הראיות וקביעותיו של בית המשפט לגביהן.

חומר הראיות

4.        עדות המערער: התרשמות בית המשפט מעדות המערער הייתה שלילית, כהגדרתו. נקבע כי המערער התנהל באופן מניפולטיבי, ניסה לסלף את דבריו, להכין את הגנתו ולתכנן אותה תוך בניית גרסאות בדויות. כמו כן נקבע כי מעדותו בבית המשפט ניתן היה ללמוד כי מדובר באדם פיקח, המודע לדבריו ומנסה כמיטב יכולתו להתמודד עם הראיות הקיימות נגדו. בית המשפט קבע נחרצות כי אינו מאמין לדברי המערער וכי בחירתו לשתוק או לבקש סיוע של עורך דין, בשלבים בהם הוטחו בו הראיות על ידי החוקרים, משמשת כנגדו.

5.          עדות המדובב: בית המשפט התרשם מן המדובב שהעיד בבית המשפט, וקבע כי הוא מהימן וכי דבריו אודות שיחותיו עם המערער אמינים. "עקבתי אחר העד בכל מהלך עדותו בבית המשפט, האזנתי לדבריו והתבוננתי בהתנהגותו (...) הוא תיאר את  הדברים כהווייתם וסיפר על ששמעו אוזניו. ... סיכומם של דברים הוא שהמדובב מהימן בעיניי." (בעמודים 92-91 להכרעת הדין).

6.          תמלילי השיחה בין המדובב למערער בתא המעצר (להלן: התמלילים): בית המשפט ציין כי לא נמצא כל פגם העשוי לפגוע בקבילות התמלילים ואף הדגיש כי ההגנה כלל לא טענה לכך. באשר לתוכנם נקבע כי שורת התבטאויותיו של המערער בפני המדובב משתלבות יחדיו לכדי הודאה מלאה ומפורשת בביצוע השוד. ואלו הן אמרותיו של המערער הנזכרות בהכרעת הדין: המערער הזכיר את כיסוי הראש של השודד בגוף ראשון והדגים בפני המדובב כיצד כיסה את ראשו; המערער, ביוזמתו ובביטחון, אמר למדובב כי המאבטחת לא ראתה את פניו של מי שביצע את השוד, אמירה הממקמת אותו בזירת השוד כמי שיודע בוודאות מה התרחש שם; המערער תיאר בפני המדובב את צבע האקדח וקוטרו ואמר שלא היו בו כדורים, פרטים הנחשבים למוכמנים מאחר ולא פורסמו ברבים; המערער הודה בפני המדובב כי נגע באקדח והביע חששו מהימצאות טביעות אצבעותיו על גבי האקדח שהציגה לו המשטרה; המערער הזכיר את קיומם של שותפים לביצוע השוד; המערער התעניין בעונש הצפוי לו בפני המדובב, דבר המעיד, לדברי בית המשפט על תחושת אשם ברורה; מהתמלילים עולים ניסיונותיו של המערער לבנות את גרסתו, תוך הכחשת ביצוע השוד.

7.        הודעותיו של המערער במשטרה: במסגרת סקירת התשתית הראייתית בתיק, פירט בית המשפט את תכנן של ארבע ההודעות שמסר המערער בחקירתו במשטרה (ת/9,ת/6,ת/7 ו-ת/15) וסיכם כי "במקצתן הכחיש את המיוחס לו וברובן שמר על זכות השתיקה" (בעמוד 84 להכרעת הדין, ש' 4-3). התוכן הרלוונטי להכרעה בענייננו יפורט בהמשך.

משקל הראיות

8.        ההודאה: שורת ההתבטאויות של המערער בפני המדובב, כך נקבע, מפלילות ומערבות אותו בביצוע השוד. מכאן, ועל אף שבשום שלב לא התוודה באופן מפורש, קבע בית המשפט כי מדובר בסדרת אמירות היוצרות "התוודות משתמעת ברורה ומשכנעת שמשקלם המצטבר של רכיבי האמירות המרכיבות אותה מביא את דברי הנאשם כמקבילים באיכותם להתוודות מפורשת וישירה" (בעמוד 97 להכרעת הדין, ש' 27-26). ההדגשה שלי, ס'ג''). להודאה ניתן משקל ראייתי מלא.

9.          דבר מה נוסף: תוספת ראייתית הדרושה להודאתו של המערער בפני המדובב נמצאה על ידי בית המשפט בדברים הבאים:

           עדויות המאבטחת ועדי ראיה שתיארו את האדם שביצע את השוד מלמדים כי פניו היו מכוסים בבד לבן או חולצה בצבע חום-לבן. עדות זו, כך נקבע, מאמתת את אמרתו של המערער בעניין החולצה שכיסתה את פני השודד, ומלמדת כי ידע פרט אודות השוד שלא פורסם ברבים. בדומה לכך נקבע כי העובדה שפרטי האקדח תואמים את הפרטים שמסר המערער לגביו מוסיפה אף היא משקל להודאתו.

           נקבע כי שתיקת המערער במהלך חקירותיו, בהיותה סלקטיבית, מחזקת את אשמתו בעבירות המיוחסות לו וכן כי הכחשותיו וניסיונו לבנות גרסת אליבי - שהופרכה - מאפיינות אדם שיש לו מה להסתיר ולכן מחזקות את הראיות נגדו.