העליון דחה ערעור של עו"ד שחויבה בהוצאות לטובת אוצר המדינה והגדיל את החיוב

הנשיא א' גרוניס:

1.       לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 29.3.2012 בעמ"ש 1611-10-11 (כבוד סגנית הנשיא ש' דברת), בו נדחה ערעורה של המבקשת על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע להטיל עליה לשלם הוצאות לטובת אוצר המדינה.

2.       המבקשת היא עורכת דין אשר ייצגה לקוח לפני בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע בתמ"ש 18931-07 (כבוד השופט י' טישלר). ביום 8.12.2009 התקיים דיון הוכחות באותו הליך. בשל שביתת הקלדניות באותו מועד, נערך הפרוטוקול בכתב יד על ידי השופט. מן הפרוטוקול עולה כי במהלך החקירה החוזרת שניהלה המבקשת, הגביל בית המשפט את שאלותיה מספר פעמים. בהמשך, נכתב בפרוטוקול כדלקמן:

"לאורך כל הדיון, באת כוחו של התובע [המבקשת – א' ג'] מתווכחת עם בית המשפט, אינה מקבלת את ההחלטות ו'מורה' לבית המשפט לרשום את טענותיה בהן אין כל ממש. [...] התנהגותה התוקפנית של באת כוחו של התובע צריכה להיות מובאת אולי לועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין על מנת שיובהר לה שעורך דין צריך לנהוג כבוד כלפי בית המשפט ולכבד את החלטותיו, גם אם אילו אינן מוצאות חן בעיניו. בודאי שהתנהגות של עו"ד ש'מצווה' על בית המשפט לרשום כל מילה היוצאת מפיו אחרי שטענתו נדחתה, על מנת לשמש עילה להגשת ערעור – אינה ראויה. באת כוחו של התובע מוזהרת כי אם תמשיך להתנהג באופן שתואר לעיל – יפסקו נגדה הוצאות אישיות". (עמ' 8-7 לפרוטוקול הדיון).

המבקשת המשיכה בחקירתה. בית המשפט החליט להגביל את שאלותיה והחקירה נמשכה. או אז קבע בית המשפט כי יש לחייב את המבקשת בהוצאות אישיות לטובת אוצר המדינה בסך 500 ש"ח, וזאת בשל "ההתעקשות של ב"כ התובע [המבקשת – א' ג'] לשאול שאלות חסרות תכלית והארכת הדיון שלא לצורך".

3.       לאחר שנסתיים הדיון, תוקן פרוטוקול הדיון, לבקשת המבקשת, אשר טענה כי רישום הדברים בפרוטוקול אינו נכון ואינו מלא. לאחר מכן, ערערה המבקשת לבית המשפט המחוזי בבאר שבע על ההחלטה להטיל עליה הוצאות (עמ"ש 8940-02-10, כבוד סגנית הנשיא ש' דברת, פסק דין מיום 7.11.2010 (להלן – הערעור הראשון)). בפסק הדין נדחתה על הסף טענתה בדבר חוסר סמכותו של בית המשפט לחייב עורך דין בהוצאות. בית המשפט ציין כי היה בסיס של ממש להטלת ההוצאות על המבקשת והבהיר כי דעתו אינה נוחה מהתנהגותה בבית המשפט לענייני משפחה ומהלשון בה עשתה שימוש בעל-פה ובכתבי הטענות בשלב הערעור. כן נדחו טענות המבקשת בנוגע לאי-רישום כל הערותיה בפרוטוקול הדיון. על אף האמור, התקבל הערעור. זאת, משום שבאזהרה שנתן בית המשפט לענייני משפחה למבקשת לא הובהר לאיזו התנהגות מסויימת מכוונים הדברים ולא ניתנה לה זכות טיעון בטרם חיובה בהוצאות. לפיכך, הוחלט להחזיר את הדיון לבית המשפט לענייני משפחה, שיפסוק בשאלת ההוצאות לאחר מתן זכות טיעון למבקשת. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי שקל אם לחייב את המבקשת בהוצאות בשל הדרך בה התבטאה בערעור, אך לפנים משורת הדין, החליט שלא לעשות כן.

4.       בהליך שהתקיים בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע (כבוד השופט י' טישלר), נדחתה בקשת המבקשת להתיר לה להציג עדויות לעניין חיובה בהוצאות. המבקשת שטחה טענותיה בפני בית המשפט, וביום 9.6.2011 ניתנה החלטתו. בית המשפט דחה את הטענות בדבר חוסר סמכותו להטיל הוצאות על עורך דין. בנוסף, שלל בית המשפט את טענת המבקשת לפיה התנהגותה נבעה מרצונה להגן על אינטרס מרשהּ וכי לא הייתה לה כוונה להתעמת עם בית המשפט וציין כי טענה זו אינה נכונה מבחינה נורמטיבית ועובדתית כאחד. בהתייחס לטענות לפיהן לא היה מקום לחייבה בהוצאות בגין הארכה בחקירת העדים או בשל אי ציות להנחיות בית המשפט לעניין מהלך החקירה, הבהיר בית המשפט כי היה נמנע מלהטיל עליה הוצאות רק בשל הארכת הדיון שלא לצורך. הוא הסביר כי הטלת ההוצאות על המבקשת נבעה מ"גישתה הלוחמנית והתוקפנית" וציין כי "סבלנותו של בית המשפט הלכה והתקצרה עד שפקעה במקום שפקעה" (פיסקה 6 להחלטה האמורה). בית המשפט הדגיש, כי מדובר במקרה יוצא דופן וכי ההוצאות הן תוצאה מצטברת של מכלול התנהגותה של המבקשת. לאור האמור, הוחלט כי אין לבטל את חיובה של המבקשת בהוצאות.