העליון דחה ערעור של נאשם ביבוא סם

השופט א' רובינשטיין:

א.         שני ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת אמסטרדם) מיום 6.9.10 (הכרעת דין) ומיום 20.1.11 (גזר דין), בתיק ת"פ 4164-09.

רקע

ב.         נגד שני המערערים הוגש כתב אישום המייחס להם שלושה אירועים שעניינם יבוא סם, ולשלושתם דפוס דומה: המערער בתיק ע"פ 1784/11 (להלן יעקבשווילי) עמד בקשר עם גורם בתורכיה, אשר שלח את הסם בדואר לכתובתו של המערער בתיק ע"פ 1840/11 (להלן וייזמן), משם אסף אותו יעקבשווילי תמורת תשלום לוייזמן.

ג.          פריט האישום הראשון מתייחס לנסיון יבוא, שסוכל לאחר שמשטרת תורכיה תפסה חבילה בה הוסלקו שני קילוגרם סם מסוג אופיום, אשר נשלחה לכתובתו של וייזמן. במסגרת שיתוף פעולה בין המשטרות נטלה משטרת תורכיה חצי קילוגרם מהסם שהיה בחבילה, ואיפשרה לשוטר ישראלי שהגיע לתורכיה להעביר את החבילה לתעודתה. ואכן - במקביל לביצוע פעולות חקירתיות נוספות (שעיקרן האזנות סתר) - הועברה החבילה לישראל, ויתרת הסם, למעט 6.77 גרם הוצאה ממנה. ביום 29.7.09 הובאה החבילה לדירתו של וייזמן, שם נכח באותה העת גם יעקבשווילי, על ידי שוטר שהתחזה לאיש חברת השילוח TNT, תחת מעקב ופיקוח חזותי וקולי. במסגרת החקירה התברר קיומם של שני אירועים קודמים (בשנת 2008) בהם ננקט בהצלחה דפוס פעולה דומה (אם כי מטבע הדברים הסם עצמו לא נתפס), ומכאן האישומים השני והשלישי, שעניינם יבוא סם מסוג ובכמות לא ידועים.

ד.         יאמר כבר כאן, כי וייזמן הודה שכתובתו אכן שימשה להעברת שלוש החבילות מתורכיה, וכי יעקבשווילי שילם לו בעבור שירות זה: 3,000 דולר בעבור החבילה נשוא האישום השני, 2,000 דולר בעבור החבילה נשוא האישום השלישי; והתחייבות לתשלום בסך 1,500 דולר בעבור החבילה נשוא האישום הראשון; ואולם, מנגד טען וייזמן כי לא היה מודע לתכולת החבילות, אף שהנסיבות התמוהות והתשלום הגבוה גרמו לו לחשוד שמדובר במשלוח לא חוקי של זהב או יהלומים.

פסק הדין קמא

ה.         בפסק דין ארוך, מפורט ומנומק הרשיע בית המשפט המחוזי את שני המערערים בכל המיוחס להם; אך קבע, כי מאחר שהשוטרים התורכים לא העידו בבית המשפט לגבי תכולת החבילה שנתפסה על ידם, לא ניתן להרשיע את המערערים בניסיון יבוא של יותר מקילו וחצי סם באישום הראשון (משקל הסם שאכן הועבר על ידי משטרת ישראל לארץ).

ו.          הרשעתו של וייזמן באישום הראשון התבססה, כאמור, בעיקר על הודאתו בעובדות האישום ועל העובדה שבחבילה אכן נמצא סם. טענתו, כי לא היה מודע לתכולת החבילה, נדחתה ממספר טעמים, שניתן לסווגם לשניים: מודעות בפועל לתכולת החבילה וכן עצימת עיניים לגבי בירור התכולה (לפי סעיף 20(ג)(1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977). המודעות בפועל הוסקה, בין היתר, מהאזנה לשיחה בין שני המערערים לאחר קבלת החבילה (ת/39); ונוכח חשיבות הדברים כמעט לכל הנושאים שיועלו בערעור, נביא חלקים ממנה כלשונם:

"וייזמן:             אז אולי נפתח ונטעם את זה? תראה לי.

יעקבשווילי:      לא, אז צריך לשבור אותה, מה אתה?

וייזמן:              ... כן?

יעקבשווילי:      ... הרי אתה זוכר פעם שעברה, נו בוא תפתח.

וייזמן:              כן אני יודע. טוב שיהיה סגור, עזוב.

יעקבשווילי:      אבל אני נתתי לך, הרי נתתי לך אז.

וייזמן:              אבל אז לא טעמתי, מה נתת לי כבר?

יעקבשווילי:      כדי להוציא את זה צריך לשבור את התיבה לגמרי, הבנת?

...

וייזמן:              נו תכבד, אחר כך תביא.