העליון דחה ערעור על גז"ד של אב אשר הורשע בביצוע עבירות מין בבתו הקטינה

השופט ע' פוגלמן:

           ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים ח' הורוביץ, א' טובי ות' שרון-נתנאל) שהרשיע את המערער לפי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות מין שביצע במתלוננת, בתו, קטינה שטרם מלאו לה 10 שנים וגזר עליו עונש מאסר בפועל לתקופה של ארבע שנים וחצי, וכן מאסר מותנה ופיצוי למתלוננת.

תמצית העובדות וההליכים

1. המערער, יליד 1961, הורשע על יסוד הודאתו בעבירות של ניסיון לביצוע עבירת מין במשפחה (אינוס) לפי סעיפים 345(א)(3), 351(א) ו-25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירת מין במשפחה (מעשה מגונה) לפי סעיפים 351(ג)(2) ו-348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) וסעיף 345(א)(1) לחוק העונשין; ובהחזקת פרסום תועבה (מספר עבירות) לפי סעיף 214(ב3) לחוק זה.

2. הנאשם הוא אביה של המתלוננת. הואיל והוא גרוש מאמה, ונוכח הסדר למשמורת משותפת שהיה בין בני הזוג, נהגה המתלוננת לישון אצל הנאשם לעתים קרובות. כעולה מכתב האישום המתוקן, בשנת 2011 או 2012, עת הייתה המתלוננת בת כ-10-9 שנים, בזמן ששכבה לישון במיטתו של הנאשם (מאחר שפחדה לישון במיטתה), נשכב המערער לידה; הפשיל את תחתוניה עד הברכיים; ניסה להחדיר את אצבעו לאיבר מינה; והזיז את האצבע מצד לצד תוך שהוא מלטף את איבר מינה. בהמשך לקח המערער את ידה של המתלוננת, הכניס אותה לתוך תחתוניו והניח אותה על איבר מינו בתנועות לחיצה ומישוש. בהמשך הלכה המתלוננת לשירותים, וכשחזרה שאל אותה המערער אם "נמשיך או נפסיק"; והיא ביקשה שיפסיק. לאחר מכן ניגש המערער לשירותים, הביא קרם, מרח אותו על אצבעו וליטף את איבר מינה של המתלוננת. למחרת בבוקר ביקש המערער מהמתלוננת שלא תספר לאיש על המעשים ואמר לה כי מדובר בעניין אישי שלהם (להלן: האישום הראשון). לאחר מעצרו של המערער ביום 13.12.2012, נבדק מחשבו האישי ונמצאו בו שלושה סרטים שבהם נראות ילדות ערומות מקיימות יחסי מין אחת עם השנייה. הסרטים נשמרו במחשב של המערער החל מספטמבר 2008 (להלן: האישום השני).

3. ביום 8.5.2013 הרשיע בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים ח' הורוביץ, א' טובי ות' שרון-נתנאל) את המערער לפי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות שיוחסו לו כאמור. בגזר דין מיום 10.7.2013 שקל בית המשפט כשיקולים לחומרה את ניצול תמימותה של המתלוננת, גילה הצעיר והאמון שרחשה למערער; הנזק שנגרם לה; והפגיעה בתא המשפחתי כולו. כשיקולים לקולה שקל בית המשפט את העובדה שמעשי המערער היו אירוע חד פעמי (בעניין זה נקבע כי אף שבוצעו מספר מעשים מיניים מדובר במעשים שנעשו ברצף ובמועד אחד ולכן מהווים אירוע אחד); וכי מאז ועד מעצרו לא חזר לבצע מעשים דומים. על רקע זה בא בית המשפט המחוזי למסקנה כי מתחם הענישה ההולם ביחס לאירוע מושא האישום הראשון נע בין ארבע לתשע שנות מאסר.

           באשר לאישום השני ציין בית המשפט כי הערך המוגן שנפגע מהחזקת פרסום תועבה ובו דמותו של קטין הוא פגיעה בשלמות גופם, נפשם וכבודם של הקטינים המנוצלים בתעשיית הפורנוגרפיה. בית המשפט התחשב כשיקולים לקולה בכך שתרומתו של המערער לתעשייה זו עקיפה ושולית; ובכך שהמערער החזיק בכמות קטנה באופן יחסי של סרטים. לפיכך נקבע כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר על תנאי לבין 12 חודשי מאסר בפועל.

           בהתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער, גזר עליו בית המשפט בגין שני האישומים עונש של ארבע וחצי שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי בתנאים שפורטו בגזר הדין ופיצוי למתלוננת בסך 20,000 ש"ח. מכאן הערעור שלפנינו המכוון לחומרת העונש.