העליון דחה ערעור בטענת הפרת זכויות יוצרים בתחום התוכנה- הזכויות הועברו במלואן - פסקדין

השופט י' עמית:

           עניינו של הערעור שבפנינו בטענה להפרת הסכם ולהפרת זכויות יוצרים.

עיקרי העובדות הצריכות לעניין

1.        בשנת 1993 פנה המערער 1 (להלן: הר עוז או המערער) למשיב 2 (להלן: ריפטין), איש מחשבים שאך השתחרר משירותו הצבאי, בהצעה לפתח תוכנה מבצעית לניהול פוזיציות ובקרה באופציות מעו"ף, שנועדה לשמש את הבנקים ומוסדותיהם. השניים הקימו יחדיו את המשיבה 1 (להלן: סערת תוכנה), להר עוז הוקצו 55% מהמניות ולריפטין 45% מהמניות.

           במחצית שנת 1994 הקים הר עוז את המערערת 2 (להלן: שוקי הון), והוא הבעלים של 99% ממניותיה. יחסי הגומלין בין שתי החברות היו כלהלן: סערת תוכנה מפתחת תוכנה לשימוש באופציות מעו"ף (להלן: תוכנת המעו"ף) ומספקת שירותי תוכנה באופן בלעדי לשוקי הון, תמורת אחוזים מהכנסותיה של שוקי הון.

2.        במחצית שנת 1995 החליטו הר-עוז וריפטין על פירוק השותפות ביניהם ועל ביטול הסכם הבלעדיות בין סערת תוכנה לשוקי הון. ביום 22.9.95 נחתם בין הצדדים הסכם לפירוק שותפות (להלן: הסכם הפירוד). על פי ההסכם, כל מניותיו של הר-עוז בסערת תוכנה ימכרו לריפטין וכל הזכויות בתוכנת המעו"ף שהייתה בבעלות הר-עוז וריפטין, תועברנה לבעלות בלעדית של סערת תוכנה, אך שוקי הון תהא זכאית להשתמש בתוכנת המעו"ף לצרכי ניהול תיקי ההשקעות של לקוחותיה כנגד תשלום בסך 100 דולר לחודש. בסעיף 4.6 להסכם הפירוד נקבע כי למרות העברת הזכויות בתוכנת המעו"ף, הר-עוז יהא זכאי לקבל תמלוגים בגובה 55% מההכנסה נטו (לאחר ניכוי הוצאות בשיעור קבוע של 5% ולפני תשלום מס) שתפיק סערת תוכנה ממתן זכויות השימוש בתוכנת המעו"ף לבנק לאומי, בנק הפועלים ובנק דיסקונט, וללא הגבלת זמן. סעיף 4.6.2 קובע מעין מנגנון להפחתת התמלוגים בעקבות שיפורים בתוכנת המעו"ף, כך שאם יבוצעו שיפורים בתוכנה לפני מתן זכויות השימוש בתוכנה לבנק כלשהו,  יסכימו הצדדים מראש מה יהא חלקו של הר-עוז מהתמורה שתקבל סערת תוכנה מהבנק. בסעיף 4.6.3 נקבע כי אם השינויים בתוכנה יבוצעו לאחר ביצוע עסקה עם אחד הבנקים, לא יהיה הר עוז זכאי לתגמולים בגין אותם שינויים. סעיף 2.2 להסכם הפירוד הגדיר את תוכנת המעו"ף כ"תוכנה לניהול תיקי השקעות באופציות מעו"ף אשר נמצאת בבעלות הר עוז ואמנון ריפתין תכונותיה של תוכנת המעו"ף מפורטות ב נספח 2.2 לחוזה זה". נספח 2.2 להסכם מפרט את הפונקציות והתכונות הבסיסיות של התוכנה.

3.        בשנת 1996 נמכרה סערת תוכנה למשיבה 3, חברת אפ.אמ.אר מחשבים ותוכנה בע"מ (להלן: FMR), שהמשיב 4 (להלן: גולדברג) הוא בעליה. במסגרת העסקה, רכשה FMR את כל מניותיה של סערת תוכנה והינה בעלת המניות היחידה של סערת תוכנה (למעט מניה אחת המוחזקת על ידי חברה-בת). לטענת הר-עוז, הוא שהפגיש את  ריפטין, שהחזיק במניותיה של סערת תוכנה, עם גולדברג, והוא שעמד על ערש העסקה.

           בעקבות הקשר שנוצר בין גולדברג להר-עוז, נחתם ביום 12.8.96 הסכם בין FMR לבין שוקי הון שבבעלות הר-עוז. במסגרת הסכם זה, התחייבה שוקי הון ליתן שירותי ייעוץ וקידום שיווק התוכנה של FMR בתחום שוק ההון וניירות ערך בקרב שלושה גופים שהוגדרו כלקוחות פוטנציאליים והם: בנק איגוד בע"מ, בטוחה ניירות ערך והשקעות בע"מ ואופק ניירות ערך והשקעות בע"מ (להלן: הסכם הייעוץ). בהסכם הייעוץ הוסכם כי שוקי הון תהא זכאית לקבל הסך של 4,000 ש"ח לחודש, בצירוף סכום שנקרא "הפרשות סוציאליות" בגובה של 18.3%. בנוסף, נקבע בהסכם זה מנגנון של העלאת הסכום החודשי ותשלום נוסף של עמלת שיווק, אם ייחתם הסכם בין FMR לבין מי מהלקוחות הפוטנציאליים. הסכם הייעוץ בוטל על ידי FMR כבר ביום 15.1.97.

           במהלך השנים קיבל הר-עוז תמלוגים בסכומים שונים בגין עסקאות שונות, תחילה מסערת תוכנה ולאחר מכן מחברת FMR, כפי שהוסכם בהסכם הפירוד.

4.        ביום 10.5.1999 נחתם הסכם בין הר-עוז ושוקי הון לבין סערת תוכנה. לפי הסכם זה, בתמורה לסכום של 10,000 דולר שישולמו על ידי סערת תוכנה להר-עוז, יסתיימו כל היחסים בין הצדדים הנובעים מהסכם הפירוד בכל הנוגע לעסקאות עם בנק הפועלים (להלן: כתב הויתור הראשון). וזו לשון כתב הויתור:

"...אין להם ולא תהיה להם כל טענה או תביעה מכל מין וסוג שהוא לרבות כל עניין ודבר הנובעים מהסכם 95' (הסכם הפירוד - י.ע.) ו/או הקשורים בהסכם 95' כלפי סערת תוכנה ו/או בעלי השליטה בה ו/או כל נמחה של זכויותיה בעבר בהווה או בעתיד, לרבות חברת אפ.אמ.אר מחשבים ותוכנה בע"מ ככל שהסכם 95' מתייחס לבנק הפועלים בע"מ."

5.        ביום 8.8.2000 נחתם הסכם נוסף (להלן: כתב הויתור השני). הצדדים להסכם הינם הר-עוז ו-FMR ולפיו תמורת הסך של 44,000 ש"ח אשר ישולמו להר-עוז על ידי FMR יסתיימו היחסים בין הצדדים. וזו לשונו של כתב הויתור השני:

"...אין ולא תהיה להם כל טענה או תביעה מכל מין וסוג שהוא כלפי אפ.אמ.אר ו/או בעלי מניותיה ו/או בעלי השליטה בה ו/או כל נמחה של זכויותיה בעבר בהווה ובעתיד."

התביעה ופסק דינו של בית משפט קמא

6.        בתביעה שהוגשה על ידי המערערים נטען כי המשיבים הפרו את הסכם הפירוד בכך שלא שילמו את התמלוגים המגיעים למערערים כפי שהוסכם בהסכם הפירוד. כך, טענו המערערים, כי עסקה שנכרתה בין בנק הפועלים לבין סערת תוכנה למכירת התוכנה - בטרם נחתם כתב הויתור הראשון - נבנתה באופן מלאכותי, כך שנחזתה להיות בעלת היקף נמוך באופן משמעותי מהיקפה בפועל, ולפיכך הם זכאים לתמלוגים בשיעור גבוה יותר. עוד טענו המערערים כי לא שולמו להם תמלוגים בגין עסקה אחרת בין FMR לחברת "אופק ניירות ערך והשקעות בע"מ" שהינה בשליטת בנק לאומי (להלן: אופק).

           במהלך הדיון בפני בית משפט קמא הגישו הצדדים הודעה מוסכמת על מוסכמות ופלוגתאות. ההודעה פירטה שמונה פלוגתאות בהן נדרש בית המשפט להכריע. נעמוד להלן על פלוגתאות אלה ועל הכרעת בית משפט קמא לגבי כל אחת מהן.

7.        ארבע הפלוגתאות הראשונות קשורות לתוכנת המעו"ף. בין היתר עלתה השאלה מה הגרסה של התוכנה שהייתה קיימת במועד הסכם הפירוד וכיצד יש לזהותה. האם מדובר בתוכנת DOS מיושנת כטענת המשיבים או שמדובר בתוכנה על פי רשימת התכונות המופיעות בנספח 2.2 להסכם הפירוד. עוד התעוררה מחלוקת לגבי זיהוי התוכנה המקורית על גלגוליה. לשיטת המערערים, גם אם לא מזהים את תוכנת הבסיס הם זכאים לתמלוגים בגין מכירות של תוכנת המעו"ף או של תוכנת FMR שכן אלה מכילות את כל המאפיינים המפורטים בנספח 2.2 להסכם הפירוד. דרך אפיון וזיהוי התוכנה היה נתון אף הוא במחלוקת. בעוד שהמערערים גרסו כי ניתן לזהותה ולהגדירה על סמך תכונות ופונקציות המצויות בה, גרסו המשיבים כי לצורך הזיהוי יש לבדוק מאפיינים רבים נוספים כגון אופן השימוש בפונקציות, בסיסי נתונים, צורת תקשורת ומסכים, שפת התכנות, הקוד ועוד. פלוגתא נוספת שניסחו הצדדים היא, האם בתוכנת FMR מצויות אותן התכונות כמו בתוכנת המעו"ף במועד הסכם הפירוד. אם התשובה היא שלילית, כטענת המשיבים, לא ניתן כלל לדבר על העתקה או על שילוב מאוחר של תכונות אלה בתוכנת FMR. 

8.        הן המערערים והן המשיבים הגישו לבית משפט קמא חוות דעת מומחה מטעמם. בית משפט קמא מינה את ד"ר יצחק שמר כמומחה מטעמו, על מנת שיחווה דעתו לגבי אפיון התוכנות, הדמיון ביניהן וכיוצא באלה. בסופו של יום אימץ בית המשפט את חוות דעתו של ד"ר שמר, ולפיה לא ניתן לזהות מה כללה תוכנת המעו"ף  במועד הסכם הפירוד שכן לא ניתן לאתר את קוד התכנות המקורי. נקבע כי נספח 2.2 להסכם הפירוד מכיל רשימת מאפיינים בלבד שלא ניתן להסיק מהם על זהות וייחודיות של התוכנה, ומכאן שלא ניתן להגיע למסקנה כי הייתה העתקה של תוכנת המעו"ף או שילוב שלה בתוכנת FMR.