העליון דחה בקשתם של הורים כי בתם תאומץ בידי סבתה.

השופט נ' הנדל:

1.       מונחת לפנינו בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מחוז מרכז בעמ"ש 48054-08-11 (כב' סגן הנשיא א' ש' שילה וכב' השופטות: מ' נד"ב וו' פלאוט), אשר הותיר על כנו את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון-לציון בתיק אימוץ 36/09 (כבוד השופט הבכיר ש' בוקובסקי), לפיו התמלאו כלפי המבקשת ובעלה (להלן: ההורים) תנאי סעיף 13(א)(7) לחוק אימוץ ילדים התשמ"א - 1981 (להלן: חוק האימוץ), ובשל כך הוכרזה כלפיהם בתם הקטינה - ילידת חודש יולי 2008 - כבת אימוץ. תוצאת האימוץ הותאמה לאימוץ סגור ונשללה האפשרות לאימוצה במסגרת משפחתה המורחבת.

במסגרת הבקשה הנידונה, מוסכם בין הצדדים שנתקיימו בהוריה הטבעיים של הקטינה תנאי סעיף 13 (7) לחוק האימוץ. יצוין, כי לקטינה אחות הצעירה ממנה בגילה, ילידת 8.9.2009, ואין בקשה זו עוסקת בעניינה. הבקשה דנא עניינה ברצונה של המבקשת - אם הקטינה - לבטל את ההכרעה לפיה תוצאות האימוץ לא תצומצמנה. בית משפט זה מתבקש להורות על צמצום תוצאות האימוץ למתכונת של "אימוץ פתוח" באופן שסבתה של הקטינה, אמה של המבקשת והאפוטרופא שמונתה לה לדין, תישא באחריות לגידולה. מנגד, סומך המשיב ידיו על פסקי הדין של ערכאות קמא.

תמצית העובדות והשתלשלות ההליכים עד כה

2.         הורי הקטינה הינם בני זוג נשואים ולהם שתי בנות קטינות. שניהם הוכרו כמפגרים בשכלם והם מתגוררים בהוסטל. המבקשת הוגדרה "מפגרת ברמת פיגור קלה-בינונית" ואמה (להלן: הסבתא) מונתה אפוטרופא עליה. מיד לאחר לידתה, הועברה הקטינה לבית תינוקות של השירות למען הילד. כחודש לאחר מכן, הוכרזה "קטינה נזקקת" והוצאה ממשמורת הוריה באופן זמני. צו ההכרזה הוארך מעת לעת. בהיותה כבת שנה וחצי, הועברה הקטינה למשפחת אומנה טיפולית, אשר הביעה רצון לאמצה. 

          באותה תקופה, נולדה אחות הקטינה אשר אף היא הוכרזה "קטינה נזקקת" והועברה למשמורת רשות הסעד. הסבתא עתרה לבית המשפט לנוער לקבל למשמורתה את אחות הקטינה אולם בקשתה נדחתה, כמו גם ערעורה לבית המשפט המחוזי. בית משפט זה קיבל את בקשת רשות הערעור שהוגשה מטעמה, דן בה כבערעור, קיבל את הערעור והורה להעביר את אחות הקטינה, שהייתה אותה עת כבת שנה, למשמורתה של הסבתא לתקופת ניסיון של שנה (רע"א 2440/10).

          כפי שנקבע על ידי בית משפט קמא, לאחר שנשללה בהסכמה מסוגלותם ההורית של הורי הקטינה, מינה בית המשפט לענייני משפחה את מכון "שלם" כמומחה למתן חוות דעת באשר לטובתה. ממצאי חוות הדעת מסגרו את התמונה הבאה: הקטינה מושא הדיון סובלת מאיחור התפתחותי ניכר. צרכיה מיוחדים הם ומורכבים מאוד. צוין כי היא זקוקה לטיפולים התפתחותיים אינטנסיביים "על מנת להדביק את הפער ההתפתחותי שניכר כיום, ועל כן חשוב שתמצא משפחה שביכולתה להתמודד עם גידולה של תינוקת בעלת צרכים מיוחדים". נכתב, כי הסבתא נמצאת בטווח פיגור קל ותפקודיה האינטלקטואליים נמוכים באופן ניכר מהממוצע. הודגש כי הסבתא מתקשה להכיר בקשייה של בתה - המבקשת. נקבע, כי קיים "ספק משמעותי באשר ליכולתה [של הסבתא] ליטול חלק מרכזי במשימה המורכבת של הטיפול ב[הקטינה]". הובע כי טובת הקטינה היא שתאומץ "במשפחה זרה" במתכונת של אימוץ סגור. עמדה זו חזרה על עצמה גם בחוות דעת משלימות, שניתנו זמן ניכר לאחר מכן.

          בפסק דינו, סקר תחילה בית המשפט לענייני משפחה באופן מקיף את ההליכים הדיוניים שהתקיימו בעניין הקטינה, לרבות חוות הדעת שהוגשו בעניינה. צוין, כי "כלל הגורמים הטיפוליים בנדון הינם בדעה, כי טובת [הקטינה] מחייבת מסירתה לאימוץ למשפחה שביכולתה להתמודד עם גידולה של תינוקת בעלת צרכים מיוחדים כה רבים". על כן, נקבע כי המסקנה המתחייבת היא שטובת הקטינה להימסר לאימוץ. בית המשפט תיאר בהרחבה את חוות הדעת שבחנו את התאמתה של הסבתא לשמש כמשפחה מאמצת לקטינה והדגיש כי כלל הגורמים המטפלים "אחידים" בדעתם כי זו איננה מתאימה.

            עוד קבע בית המשפט לענייני משפחה, כי הסבתא נעדרת יכולת אמיתית להסתייע בשירותן של רשויות הרווחה, להפנים וליישם את ההדרכה שתינתן לה. בית המשפט נתן דעתו לפסק דינו של בית משפט זה בעניין אחות הקטינה, לפיו הקטינה תועבר לרשות הסבתא לתקופת ניסיון של כשנה. עם זאת, קבע, כי אין בכך לקבוע דבר בהתייחס למסוגלותם של הורי המבקשת לגדל את הקטינה מושא הדיון "אשר צרכיה המיוחדים רבים ושונים הם" מאלה של אחותה. עוד הוסיף, כי מקנן בליבו "חשש גדול וכבד" כי לא יעלה בידי הסבתא לטפל בשלושה ילדים - שתי הנכדות ובתה הנוספת, אף היא קטינה. בית המשפט הדגיש כי הקטינה נקלטה וכבר השתלבה היטב במשפחה האומנת המביעה רצונה לאמצה כדין.

          בית המשפט לענייני משפחה ייחד פרק נפרד לבחינת סטטוס האימוץ והורה על אימוץ סגור. הוא נימק את החלטתו זו בכך שעל פי כל הגורמים הטיפוליים המעורבים בעניינה של הקטינה יש לשלול כל אפשרות לקיום קשר בין הקטינה לבין בני משפחתה הביולוגית. דעה זו, הדגיש, היא "נחרצת". וכך מסכם בית המשפט את חוות דעתו:

"ברור הוא ולא מוטל בספק כי אם המשיבה [הסבתא] לא תהיה מסוגלת לכבד את גבולות הקשר המוגבל במסגרת של אימוץ פתוח, ובכך תסכל ותכשיל את האימוץ וייגרם נזק כבד לקטינה. מגבלותיה של [הקטינה]  דורשות משפחה יציבה ללא טלטלה וסימני שאלה, משפחה אשר תוכל להתמודד עם קשייה ומגבלותיה, כך ש[הקטינה] תוכל לגדול, להתפתח ולגשר על פעריה ההתפתחותיים באין מפריע וכן לגבש את זהותה החדשה. המשפחה האומנת בה נמצאת הקטינה כיום הביעה רצון להמשיך להחזיק בה ואף לאמצה חרף מצבה, ומשקיעה מאמצים ניכרים ורבים לצורך קידומה והתפתחותה. כאמור, לא בנקל נמצאה משפחה שהסכימה לקלוט את [הקטינה] לביתה, ואין לסכן את סיכוייה של [הקטינה] להיקלט היטב במשפחה זו. בנסיבות אלה, וכאשר מהתרשמות כלל הגורמים המטפלים עולה, כי תרומת הקשר של [הקטינה] עם המשפחה הביולוגית להתפתחותה של [הקטינה] הינה שולית וספק באם מועילה ל[הקטינה], אני מקבל את המלצת המומחה וקובע כי האימוץ יהיה אימוץ סגור" (עמ' 47-48 לפסק הדין).    

            על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי. בדיון שהתנהל בפני בית המשפט המחוזי הוצג סיכום ביקור מעודכן לאותה עת (13.9.2011) על ידי מרכז שניידר לרפואת ילדים באשר למצבה של הקטינה, לפיו היא מגלה איחור התפתחותי רב תחומי הן בתחום השפתי והן בתחום הביצועי באופן שמצבה חמור יותר משסברו תחילה בעת ניהול ההליכים בבית המשפט לענייני משפחה. לכך יש להוסיף את הקושי הנגרם ממחויבותה של הסבתא לגדל את שתי הקטינות האחרות - בתה הביולוגית ואחות הקטינה, שהאחרונה אף היא נזקקת לטיפול מיוחד. עסקינן בסבתא שנקבע כי היא נמצאת בטווח פיגור קל. צוין כי זו מצטיירת כבעלת אישיות נוקשה מאוד, "שמתקשה להתאים את התנהגותה לנסיבות משתנות ולאמץ דפוסים חדשים", כמו גם להפנים את צרכיה המיוחדים של הקטינה.

          בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו כי הוא סבור ש"יכולותיה וכישוריה הדלים של הסבתא, לא יאפשרו לה לגדל את הקטינה, הנזקקת לטיפול מיוחד ואינטנסיבי יותר מאחותה, ובד בבד את אחותה הזקוקה לטיפול מיוחד על פי צרכיה שלה. על כן, מסירתה של הקטינה לחזקתה של הסבתא אינה לטובתה". נקבע, כי טובת הקטינה במקרה הנדון מחייבת את אימוצה על ידי משפחה מיוחדת "מעל הממוצע" אשר תוכל להעניק לה את הצרכים הרבים והמורכבים להם היא זקוקה מכוח צרכיה המיוחדים מהם היא סובלת. עוד נקבע, כי אין מקום לסטות מהכלל לפיו אין לצמצם את תוצאות האימוץ. מסקנות אלו נתמכות הן בחוות דעת המומחים והן בפסיפס העובדתי שנחשף.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, הוגשה בקשה למתן רשות ערעור. בין לבין, הוגשו שני תסקירים עדכניים של עובדות סוציאליות לפי חוק האימוץ וחוות דעת של עובדת סוציאלית לפי חוק האומנה. כן הוגש דו"ח מרכז הקשר בעיריית פתח תקווה ונתקיים דיון לפני מותב זה.

טענות הצדדים

3.       המבקשת סבורה שיש להפוך את פסק דינו של בית המשפט המחוזי הן באשר לעצם קביעתו הסבתא לא תוכל לאמץ את הקטינה ולגדלה, והן באשר לקביעה לפיה תוצאות האימוץ לא תצומצמנה, כך שהאימוץ יהיה במתכונת של אימוץ "סגור". לטענתה, המומחה אשר נבחר ליתן חוות דעתו בעניין מסוגלותה ההורית של הסבתא כלפי אחות הקטינה הינו אותו מומחה אשר נתן חוות דעתו באשר למסוגלותה כלפי הקטינה בתיק דנא. על אף שהמומחה שלל לחלוטין את מסוגלותה ההורית של הסבתא לגבי שתי הקטינות - זאת, ללא כל הבחנה ביניהן - בית משפט זה לא קיבל את חוות דעת המומחה ונעתר לבקשתה של הסבתא להחזיק תחת משמורתה את אחות הקטינה. קביעתו של בית המשפט לענייני משפחה לפיה דלות האמצעים בה נתונה הסבתא מהווה פגיעה בטובת הקטינה - שגויה היא. לטענתה, ערכאות קמא לא נתנו משקל מספק לקשר הדם השורר בינה לבין הקטינה. עוד היא טוענת, כי טעות נפלה בידו של בית המשפט המחוזי עת לא נתן משקל ראוי לסתירות שנתגלו בחוות הדעת השונות אשר הוגשו לפני בית המשפט לענייני משפחה לעניין אימוצה של הקטינה במתכונת פתוחה. היא תמהה מה נשתנה בתקופה שבין עריכת חוות הדעת השנייה לשלישית, כשבאחרונה נסוג המומחה לחלוטין מהמלצתו לאפשר קיומו של אימוץ "פתוח". השוני היחידי שחל באותה תקופה, היא מדגישה, היה מתן עדות הסבתא בבית המשפט.

מנגד, גורס המשיב כי השגותיה של המבקשת אינן אלא כלפי קביעות עובדתיות שאין מקום להתערב בהן. הגם שאחות הקטינה הועברה למשמורתה של הסבתא, אין להקיש מהקביעות שנאמרו לגבי רמת המסוגלות ההורית של הסבתא במקרה אחד לרמת המסוגלות ההורית בנידון דידן. כל שכן, כאשר בענייננו סובלת הקטינה מעיכוב התפתחותי משמעותי ביותר, רב משל אחותה. בכל אופן, מסוגלות הורית נמדדת ביחס לקטין הספציפי. שתי חוות הדעת - הן של מכון "שלם" והן של מכון "שינוי" - מצביעות על כך שיכולותיה של הסבתא אינן מאפשרות לה לספק את צרכיה הפיסיים והנפשיים של הקטינה במידה הנדרשת לה. יתר על כן: מסקנותיהם של כל הגורמים הטיפוליים והמומחים עצמם, אשר אומצו במלואן על ידי ערכאות קמא, הן כי הסבתא איננה מסוגלת לגדל את הקטינה "באופן מספק". הסבתא סובלת מליקויים קוגניטיביים משמעותיים אשר עלולים להקשות עליה ביותר עת תידרש למלא פונקציות הוריות בסיסיות, אדרבא ואדרבא כאשר עסקינן בילדה בעלת צרכים רבים ומורכבים, כשזו מצטרפת לשתי קטינות נוספות החוסות תחת משמורתה. באשר לצמצום תוצאות האימוץ, סבור המשיב כי אין להיעתר לכך הואיל ואין הדבר עולה בקנה אחד עם טובתה של הקטינה - הוא שיקול בלעדיו אין. בעניין זה הוא מטעים, כי זוהי דעתם ה"נחרצת" וה"אחידה" של כלל הגורמים הטיפוליים המעורבים בתיק. מחוות הדעת עולה כי אפשור מתכונת של אימוץ פתוח לא תתרום לקטינה וקיים ספק רב באשר ליכולתה של הסבתא לקבל ולכבד את הסדרים של אימוץ פתוח. 

דיון

4.         השאלה הניצבת לפתחנו במקרה זה איננה שאלה הנשאלת בדרך-כלל בתיקי אימוץ, היינו האם נתמלאו בהורים הביולוגיים תנאי סעיף 13(א)(7) לחוק האימוץ ביחס לקטינה. המחלוקת בין הצדדים מתפצלת לשני נתיבים. האחד, לשאלה האם טובת הקטינה היא לגדול בצל קורתה של סבתה מצד אמה, שעה שאין ביכולת הוריה לממש זכות זו בשל העדר מסוגלות הורית. בהקשר זה הודגש פיגורה "הקל-בינוני" של המבקשת. השני, האם יש להורות על אימוץ פתוח, תוך כדי שמירה על קשר בין הקטינה למשפחתה הביולוגית המורחבת.