העליון דחה בקשתו של יליד אתיופיה לתיקון שנת לידתו.

1.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטים ש' שטמר, י' וילנר ור' למלשרייך לטר), מיום 2.12.2012, בעמ"ש 26695-04-12, שלפיו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כבוד השופטת ת' נאות פרי), מיום 16.1.2012, בת"ג 20311-08-11.

2.        המבקש, יליד אתיופיה, עלה לארץ עם אימו ושני אחיו בשנת 2007 ונרשם במרשם האוכלוסין של משרד הפנים כיליד 4.9.1983. המבקש הגיש בקשה לתיקון שנת לידתו לפי חוק קביעת גיל, התשכ"ד-1963, בטענה לפיה תאריך לידתו הנכון הוא 4.9.1987. המבקש תמך את בקשתו בתצהיר שנתן וכן בתצהיר אימו, שניהם העידו לפני בית המשפט לענייני משפחה.

3.        בית המשפט לענייני משפחה דחה את הבקשה. בית המשפט קבע כי המבקש לא עמד בנטל הכפול המוטל עליו להוכיח הן כי תאריך הלידה המופיע ברישומי משרד הפנים שגוי והן מהו תאריך הלידה הנכון. בית המשפט קבע כי מרשם האוכלוסין שמשרד הפנים מבוסס על תחקיר ראשוני שנערך לאימו של המערער באדיס אבבה בשפה האמהרית מיום 27.11.2006, שהתבצע על פי שאלון מפורט כשנה לפני עליית המשפחה לארץ. בשאלון זה ציינה האם שהמבקש הוא בן 22, הבן השני בן 20 והבן השלישי בן עשר. האם חתמה על התחקיר בטביעת בוהן. ביום עליית המשפחה ארצה, 6.12.2007, הצהירה אימו של המערער (בתרגום לאמהרית) שהמבקש הוא יליד 4.9.1983, הבן השני יליד 5.1.1986 והבן השלישי יליד 11.10.1995, וחתמה על המסמך בטביעת בוהן. ביום העלייה לארץ, בנמל התעופה, ניתן גם למבקש שאלון רישום לפי חוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965, בו נרשם מספר הזהות של המבקש וכן תאריך הלידה שלו, 4.9.1983. המבקש חתם על מסמך זה בחתימת בוהן. בית המשפט לענייני משפחה ציין כי מדובר בשאלונים מפורטים שהוכנו בשנים 2006 ו-2007 על ידי נציגי משרד הקליטה בסיוע של תרגום מהשפה האמהרית, וכי מהשאלונים עולים הנתונים בנוגע לתאריך הלידה של המבקש אשר מופיע במרשם האוכלוסין. בית המשפט ציין כי אימו של המבקש לא הצליחה להסביר בחקירתה מהו תאריך הלידה של המבקש, לא הצליחה לתת טווח סביר של שנות הלידה וקשה היה לחלץ מהסבריה נתון חד משמעי לגבי תאריך הלידה של המבקש.

4.        בית המשפט לענייני משפחה הוסיף עוד שהמבקש טען כי מאז ומתמיד ידע שהוא הבן הבכור מבין הבנים בתא המשפחתי הנוכחי, וכי מעיון בתמצית הרישום עלה שלמבקש יש אח בשם סינטאיהו שנולד בחודש ינואר 1986. המבקש ואימו הסבירו שהמבקש הוא הגדול מבין הבנים, ואימו של המבקש העידה שהמבקש גדול מהאח שנולד אחריו בשלוש שנים. לכן הסיק בית המשפט כי שנת הלידה של המבקש המצוינת במרשם האוכלוסין, 1983, מתאימה לעדותה של האם. ואולם, אם תיקבע שנת לידתו של המבקש ל-1987 כפי בקשתו, המשמעות תהיה שהוא אינו האח הגדול ביותר וכי הפער בינו לבין האח סינטאיהו הוא כשנה בלבד. טענת בא-כוח המבקש לפיה גם תאריך הלידה של סינטאיהו אינו מדויק נדחתה על ידי בית המשפט בהעדר ראיות לכך, ומבלי שהוגשה על ידי סינטאיהו בקשה לתיקון גיל. בית המשפט ציין עוד כי המבקש צירף לראיותיו בדיקה של עצמות כף יד שביצע ביולי 2011 ולפיה המבקש הוא בן יותר מ-19 שנה. בדיקה זו, קבע בית המשפט, אינה יכולה לסייע בידי המבקש בבקשתו.

           על פסק דין זה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה.

5.        בית המשפט המחוזי דחה את הערעור. בית המשפט קבע כי אינו מתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו בערכאה הראשונה, וכי לא קיימות במקרה דנא נסיבות מיוחדות המצדיקות התערבות. לכן, לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 נקבע כי אין לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין, כי הממצאים העובדתיים תומכים במסקנה המשפטית וכי אין לגלות בפסק הדין טעות שבחוק. בית המשפט ציין כי אף בתעודת "המרה לעדה יהודית", שהיא תעודה רשמית של המדינה, נרשם ביום 9.3.2009 כי תאריך הלידה של המבקש הוא 4.9.1983. בית המשפט דחה את טענות המבקש ובהן הטענה כי אימו ידעה והעידה על כך שהמבקש נולד בשנת 1987. בית המשפט קבע כי טענה זו אינה מתיישבת עם מכלול עדותה של האם בבית המשפט לענייני משפחה ובוודאי לא עם התרשמותו של בית המשפט מעדותה. בית המשפט ציין כי תחילה תרגם המבקש את עדות האם, ואז נטען שהאם ציינה את שנת 1987 כשנת לידת המבקש. לאחר מכן, משנזקק בית המשפט למתרגמת ניטראלית שהייתה נוכחת באולם, לא ידעה האם לחזור על שנת הלידה של המבקש. בית המשפט דחה את הטענה לפיה גם בשאלוני תחקיר הגיל נפלה טעות בנימוק לפיו אימו של המבקש מסרה לרשויות תאריך לידה מדויק הכולל את היום ואת חודש הלידה של ילדיה.

6.        בית המשפט המחוזי דחה גם את טענת המבקש לפיה יש גרסת גיל מדויקת לאביו שנשאר באתיופיה, וזאת בשל כך שהטענה הועלתה לראשונה בערעור והיא סותרת את תצהיר המבקש לפיו הוא יודע על גילו מאימו. בית המשפט המחוזי ציין שהמבקש רוצה להתגייס לצה"ל ומכאן כנראה, בקשתו שכן בגילו הנוכחי יגויס לששה חודשים בלבד ואם יתוקן הגיל, ישרת במשך שנתיים. בית המשפט ציין כי יש להעריך את המבקש ולשבחו על נכונותו זו, ונכון יהיה לבחון את האפשרויות לגייסו לתקופה ממושכת יותר, אך הדרך לכך אינה עוברת דרך בקשה לתיקון גיל.

           בעקבות פסק הדין הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור שלפניי.

7.        המבקש טוען כי במקום מגוריו באתיופיה לא התנהל רישום של גיל מטעם המדינה, ומשכך יש להקל עליו בנטל הבאת הראיות ולהסתפק בראיות משניות. לטענת המבקש, כשעלה ארצה בחודש דצמבר 2007 חתם על שאלון לפיו הוא יליד 4.9.1987. את המסמך צירף לבקשה זו וציין כי המסמך לא נחתם על ידו, אלא בחתימת אצבע, באופן המצביע על כך שהרישום לא נערך כראוי, שכן לו היה המבקש חותם על המסמך היה חותם בחתימה אמיתית מאחר שהוא יודע קרוא וכתוב. המבקש טוען כי כבר בשנת 2009 הגיש תביעה לתיקון גילו, אך זו נמחקה בשל כך שבטעות לא הגיע לדיון שנקבע. בתביעה משנת 2011 טען המבקש כי מאז עמד על דעתו, התייחסו אליו כל הסובבים אותו שגילו עניין בגילו, כיליד שנת 1987. עוד טען שחתימת אימו על המסמכים הראשונים בדבר גילו נעשתה בחיפזון ובחוסר תשומת לב ראויה. לדעת המבקש, כל המסמכים הנוספים המציינים את גילו המוטעה הם תוצאה של "טעות מתגלגלת", ואין לראותם כאסמכתא ראויה לגילו. המבקש שב וטוען כי מאחר שבקשתו עומדת בניגוד לאינטרסים כלכליים ואישיים שלו, שכן התיקון יביא את המבקש לשרת שירות צבאי ארוך וירחיק את מועד קבלת הפנסיה שלו, מן הראוי לתת אמון יתר בגרסתו. המבקש טוען כי אין לו כל רצון להאריך את שירותו בצה"ל, אלא שהסכמתו לכך היא מחיר תיקון גילו, החשוב לו מאוד. המבקש מציין כי מצבו הנפשי של אחיו סינטאיהו מעורער ולכן טרם הוגשה בקשה לתיקון גילו.

8.        לטענת המבקש גילו הנכון הוא חלק מזהותו ולדעתו מדובר בסוגיה הנתונה להגנתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. משכך, מבקש הוא לתקן את הטעות בגילו הנקוב. לדעת המבקש, יש לבקשתו חשיבות החורגת מעניינו הפרטי. מבחינה ציבורית, הסוגיה העומדת על הפרק היא יכולתם של עולים ממדינות בלתי מפותחות, כמו מאזורי הכפר באתיופיה, בהן רישום הגיל לקוי, להוכיח או לתקן את גילם. נסיבות אלו מצדיקות, לדעת המבקש, גישה מרחיבה בעניין תיקון רישום שנעשה לעתים באופן בלתי מדויק. מבחינה משפטית טוען המבקש כי יש להכריע בשאלה כיצד ראוי להתייחס לחזקה שבסעיף 3 לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965, הקובע כי הרישום מהווה ראיה לכאורה לנכונות פרטי הרישום ולראיות שיש להציג לסתירת הרישום. הבעיה היא, לדעת המבקש, שהרישום נסמך רק על דבריו של אדם שיכולתו לקבוע את גיל ילדיו מוגבלת. יש לבחון אפוא, לדעת המבקש, האם יש הצדקה לגלות גמישות יתר בעניין תחולת החזקה ואופי הראיות המובאות לסתירת הרישום. כן המבקש מבקש לבחון כיצד ראוי להתייחס להשוואה בין דבריו של אדם במסגרת התחקיר הראשוני בדבר גילו לבין דבריו במסגרת הבקשה לתיקון גיל. לטענת המבקש, כאשר האינטרס הכלכלי סותר את הבקשה לתיקון גיל, ראוי לתת אמון יתר בגרסתו. במיוחד כשהבירור הראשוני של הגיל היה בנסיבות לחוצות ונעשה בחיפזון. לדברי המבקש בית המשפט כלל לא התייחס לכך שאימו ציינה במפורש בעדות כי הוא יליד 1987, ואף לא לכך שלא הוא שחתם על שאלון הרישום הנושא כביכול את חתימת אצבעו. בנסיבות בהן אמירת האם לא נמחקה, ראוי, לדעתו, להפוך את פסק הדין או לחלופין, להחזיר את הדיון לבית המשפט לענייני משפחה לדון בטענותיו אלו.

9.       חרף האמפתיה לטענות שהעלה המבקש בבקשתו, חוששני כי דין הבקשה להידחות. כידוע, הלכה פסוקה היא שכדי שתינתן רשות ערעור למי שכבר הובא עניינו בפני שתי ערכאות, עליו להראות כי עניינו מקים שאלה משפטית שחשיבותה והשפעתה חורגות מדל"ת אמותיו (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). מקריאת החומר עולה כי הבקשה במקרה דנא אינה מעלה שאלה כאמור, למרות ניסיונו של המבקש לטעון כי בקשתו מעלה שאלה עקרונית המחייבת הכרעה מהותית, וכי יש לה חשיבות ציבורית ומשפטית החורגת מעניינו הפרטי. אכן, כדי לקבל בקשה לתיקון גיל לפי חוק קביעת גיל, התשכ"ד-1963, הנטל המוטל על המבקש הוא כפול: לא מספיק להוכיח כי קיימת שגיאה ברישום הגיל במרשם האוכלוסין שבמשרד הפנים, אלא שיש להוכיח את הגרסה האמיתית לגבי גיל המבקש את תיקון המרשם. במקרה דנא המבקש לא עמד בנטל להוכיח כי נפלה טעות במרשם האוכלוסין ואף לא עמד בנטל להוכיח מהו גילו האמיתי, כפי טענתו. המבקש מנסה אמנם להרחיב את עניינו לגבי עולים לארץ ממדינות בהן רישום גיל האזרחים לקוי. ואולם, במקרה דנא, אימו של המבקש, שהייתה העדה החשובה ביותר בתיק, היא זו שמסרה לרשויות תאריך לידה מדויק של ילדיה שעלו עימה לארץ, הכולל גם את היום וגם את חודש הלידה. בנוסף, אותם תאריכים נרשמו הן בתחקיר הראשוני שנערך באדיס אבבה בשפה האמהרית והן בשאלון שמילאה משפחת המבקש בעת עליית המשפחה לארץ, ואף בתעודת "המרה לעדה יהודית", נרשם כי תאריך הלידה של המבקש הוא 4.9.1983. אוסיף כי טענת המבקש לפיה החתימה על המסמך בעת עלייתו ארצה אינה חתימתו נטענה בעלמא ולא הובאה כל הוכחה שטביעת האצבע אינה שלו. לכן, דין הטענה להידחות. אזכיר עוד כי תאריך הלידה של המבקש המופיע על מסמך זה זהה לתאריך הלידה שנרשם במרשם האוכלוסין, וכי לפי סעיף 3 לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ד-1965 משמשת תמצית הרישום במרשם ראייה לכאורה לפרטי הרישום. כאמור, בנסיבות אלו, אין לי אלא לדחות את הבקשה וכך אני מורה.

הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.

          ניתנה היום, ‏ט' באב התשע"ג (‏16.7.2013).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: