העליון אישר לפרסם: תת ניצב ברכה התרשל בתפקידו, גרם נזק והמדינה שילמה לתובע - פסקדין

השופט ח' מלצר:

1.             לפנינו שני ערעורים נוגדים כנגד החלטות שונות של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט ד"ר עמירם בנימיני) בענין פרסום מה שכונה: פסק דין חלקי, ולמעשה היה, מבחינה משפטית, בגדר: החלטה אחרת (החלטה זו תמשיך להיקרא להלן - לשם הנוחות בלבד - פסק הדין החלקי). פסק הדין החלקי ניתן בדלתיים סגורות במסגרת תביעת נזיקין שהוגשה על ידי המשיבים 9 ו-10 כאן (להלן גם: התובעים) כנגד מדינת ישראל וגורמים מוסדיים שונים מטעמה (המשיבים 4-2 ו-8-6) וכן נגד נתבעים אישיים מסויימים (המשיבים 1 ו-5).

2.             המערערים ב-ע"א 4244/12 הם: הוצאת עיתון הארץ בע"מ (להלן - עיתון הארץ) וכתב של העיתון, והמערערים ב-ע"א 4635/12, הינם המשיבים 8-1 בע"א 4244/12 הנ"ל (להלן גם: הנתבעים), ואלה מיוצגים כולם על ידי פרקליטות המדינה. התובעים והנתבעים בתביעת הנזיקין הנ"ל הסכימו שהיא תידון בדלתיים סגורות וכי גם כתבי בי-דין, הפרוטוקולים והראיות שיוגשו, וההחלטות שינתנו במסגרת התובענה האמורה - לא יפורסמו מטעמים של הגנת בעלי דין ועדים ומשיקולים של שמירה על סודיות שיטות העבודה של המשטרה, ובית המשפט המחוזי הנכבד אישר, בתחילת ההליך, הסכמה זו.

3.             לעיתון הארץ נודע בשלב כלשהו שלאחר מתן פסק הדין החלקי דבר קיום התביעה הנזיקית הנ"ל וחלק מההחלטות שנתקבלו בגדרה - והוא ביקש להסיר (בסייגים) את צו איסור הפרסום הכוללני. במסגרת זו עלו סוגיות בסיסיות בדבר: פומביות הדיון, חופש העיתונות וזכות הציבור לדעת - אל מול הסייגים לעקרונות-יסוד אלה.

4.             על החלטות שונות שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי הנכבד במכלול - הוגשו הערעורים שבפנינו מכח הלכת בש"פ 6878/98 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' מדינת ישראל (12.01.1999). במסגרת זו עיתון הארץ מבקש בערעורו לפרסם את המירב האפשרי (ללא גילוי שמות המשיבים 9 ו-10, זהותם ועילת החיסוי) ואילו התובעים והנתבעים ביקשו, כי איסור הפרסום הכולל יימשך. זה המקום לציין כי בשלב מאוחר יותר המשיבים 8-1 הגמישו מעט את גישתם, אך עדיין עמדו על חיסוי רב. פרטי הדברים יסקרו בהמשך, ואולם כבר בשלב זה מוצא אני לנכון להדגיש כי במהלך שמיעת הערעורים אירעו התפתחויות משמעותיות, שחייבו טיפול לא-שגרתי במכלול, הכל כפי שיבואר לאחר מכן.

           אביא איפוא עתה את הנתונים הרלבנטיים להכרעה על פי סדר התהוותם.

רקע הדברים והשתלשלות ההליכים

5.             התובעים הגישו לבית המשפט המחוזי בתל אביב לפני שנים אחדות תביעת נזיקין נגד המשיבים 8-1 בגין נזקים נטענים, שנגרמו להם לגרסתם מחשיפה מסוימת הנוגעת למשיב 9 (להלן: התובע), שלא היתה צריכה לקרות לשיטתם, וזאת במסגרת הליך פלילי שנוהל עוד שנים רבות קודם לכן, שם יוצג התובע על-ידי עורכת דין, שאיננה באת-כוחו הנוכחית. התביעה הוגשה נגד יחידות שונות של משטרת ישראל, נגד פרקליטות המחוז שטיפלה בתיק וגם נגד קצין המשטרה הבכיר שהיה ממונה על החקירה (הוא המשיב 1 כאן) ועורכת הדין בפרקליטות המחוז, שליוותה את החקירה (היא המשיבה 5 כאן).

6.             בתאריך 01.01.2012 ניתן בתובענה מה שכונה שם כאמור: "פסק דין חלקי", בגדרו נקבעה אחריותם של חלק מן הנתבעים לחשיפה הלא ראויה של התובע, ובין הנתבעים, שהוטלה עליהם אחריות  בשל רשלנותם, נכללו גם המשיבים 1 ו-5.

           במסגרת פסק הדין החלקי נכללו, בין היתר, הקביעות הבאות:

(א)           ספק אם עומדת לחשוד בפלילים עילת תביעה בנזיקין בשל כך שהמשטרה גבתה ממנו הודעה המפלילה את חבריו, והתביעה חייבה אותו להעיד נגדם, גם אם הודעה זו הוצאה ממנו בתחבולה, במה שמכונה "תרגיל חקירתי". שונים פני הדברים כאשר גורמי החקירה הוליכו את החשוד שולל ונקטו בתחבולות לא לגיטימיות הפוגעות בזכויות בסיסיות של החשוד. בהקשר זה נאמר כי יתכן שלצורך ההליך הפלילי ניתן היה לראות  בהתנהגותו של המשיב 1 "תרגיל חקירה" שניתן להכשירו, כפי שסבר אחד השופטים שדן בהליך הפלילי, אך ככל שמדובר בהליך האזרחי - בית המשפט המחוזי שוכנע כי המשיב 1 נהג שלא כדין.

(ב)           במסגרת חומר החקירה שניתן לעיון לנאשמים האחרים בהליך הפלילי - "שוחרר" מידע שהובטח לתובע על-ידי המשטרה כי לא יגולה, וחשיפה זו נעשתה עקב רשלנות של המשיב 1 וצוותו (במקטע זה נדחתה טענת התובעים כי החשיפה היתה זדונית).

(ג)            במסגרת בירור התובענה נתגלתה תופעה של תחרות קשה בין יחידתו של המשיב 1 לבין יחידה אחרת במשטרה, אשר ביקשו שתיהן "לנכס" לעצמן הצלחות בפענוח הפרשות שנחקרו, מושא האישומים בהם הועמד התובע לדין. בהקשר זה צוטט קטע מדו"ח של ועדת בדיקה משטרתית, שדנה בנושא, וקבעה, בין היתר, כי:

"לא היתה יד מכוונת אחראית מפקחת ומנהלת שתוכל לאכוף כללי התנהגות ועבודה מבצעית על כל הגורמים שעסקו בפרשה..."

(ד)           המשיב 1, שהיה ראש צוות החקירה, שחקר את התובע, טען כי התובע הוזהר כדין, וכי החקירה כולה התנהלה לפי חוק, בהתאם לסטנדרטים המקצועיים והחוקיים שהיו נהוגים באותה עת, ובאישור מלא של מפקדי המשיב 1 ושל הפרקליטות. בהקשר זה נאמר כי דבריו האמורים של המשיב 1 לא מצאו ביטוי בחומר החקירה. חובת אזהרה קיימת בכל חקירה, ואזהרה כזו לא תועדה. המשיב 1 העיד כי: "כל החקירות תועדו, החקירות שהוקלטו תועדו באמצעות הקלטות ותימלולים, החקירות שלא הוקלטו תועדו באמצעות זכדי"ם, או הודעות של התובע. למעט אלו לא היו חקירות נוספות", אך התברר כי המשיב 1 לא תיעד בזמן אמת חלק משמעותי מן השיחות שערך עם התובע.

           לאור האמור - העדיף בית המשפט את גירסת התובע על פני גירסת המשיב 1.

(ה)           המשיבה 5, שליוותה מטעם פרקליטות מחוז תל-אביב (פלילי) את החקירה הפלילית של התובע - אחראית אף היא לרשלנות שבחשיפת המידע החסוי, ונתגלו בתצהירה גם אי-דיוקים.

           מעבר לכל האמור לעיל - בית המשפט המחוזי הנכבד הורה כי עותק מפסק הדין החלקי יימסר: ליועץ המשפטי לממשלה, לפרקליט המדינה, למפכ"ל המשטרה ולפרקליטת מחוז תל-אביב (פלילי).

הערה: הרחבה ופרטים בעניינים שנדונו בפסק-הדין החלקי, ככל שהחלטנו שניתן לפרסמם - באים ב נספח א' לפסק דיננו זה, הכולל את נוסח פסק הדין החלקי לאחר שהוכנסו בו ההשמטות הנדרשות בהתאם לפסק-דיננו זה וכן משפטי הבהרה (בסוגריים מרובעים) לביאור הנוסח שהותר לפרסום.