העליון אישר: התשלומים שהעבירה 'מבטחים' ליורשים אינם תגמולי ביטוח וניתן לנכותם מהפיצוי שנפסק

השופט י' עמית:

1.        המערערים הם יורשי המנוח יעקב עמיר ז"ל, יליד 1947, שנפטר בעקבות תאונת עבודה שארעה ביום 1.1.2003 במפעל בו עבד משך 32 שנה. התאונה ארעה לאחר שבמפעל פרצה שריפה, במהלכה נפגע המנוח שהובהל לבית החולים כשהוא סובל מכוויות קשות בכל חלקי גופו. נסיונות הרופאים להציל את המנוח עלו בתוהו, וביום 12.1.2003 הלך לבית עולמו.

2.        המחלוקת לעניין האחריות נתגלעה בין המפעל לבין המשיבה. בסופו של יום, קבע בית המשפט כי השריפה פרצה מארון המונים והאחריות הוטלה אפוא לפתחה של המשיבה. בהמשך, דן בית המשפט בשאלת הנזק, וקבע כלהלן:

א.        בסיס ההשתכרות של המנוח לצורך חישוב הפסד השתכרותו בשנים האבודות הועמד על 23,000 ש"ח ברוטו, ושכרה של האלמנה, המערערת 1, הועמד על 4,000 ש"ח ברוטו. בהתאם לכך חושבו הפיצויים על פי שיטת הידות.

           בגין אובדן הכנסות מגיל 67 ועד תום תוחלת החיים של המנוח, נפסק סך של כ-398,000 ש"ח. זאת, על פי תחשיב לפיו המנוח, שנהנה מזכויות פנסיה מקיפה ב"מבטחים", היה צפוי לקבל מפרישתו ועד תום חייו פנסיה בגובה של 70% מהשכר המבוטח, ועל פי ההלכה לפיה לאחר יציאתו של אדם לגמלאות מהווים תקבולי הפנסיה את מקור הכנסתו בגדר תחליף לשכר העבודה בשנות עבודתו. בהתאם לכך נעשה החישוב על פי שיטת הידות.

           הסכום הכולל בגין אבדן הכנסה ב"שנים האבודות" (כולל תקופת הפנסיה) הועמד על 2,941,694 ש"ח.

ב.        בגין אובדן שרותי בעל ואב נפסק על דרך האומדנא סך של 50,000 ש"ח.

ג.        בגין הוצאות קבורה ומצבה נפסק הסך של 16,000 ש"ח.

ד.        בגין כאב וסבל נפסק 600,000 ש"ח ובגין קיצור תוחלת חיים נפסק בנוסף הסך של 400,000 ש"ח.

           סך הכל נפסק לזכות המערערים כ-4 מיליון ש"ח. מהסכומים דלעיל נוכו קצבאות התלויים בסך כ-2.5 מיליון ש"ח, וכן נוכה תשלום חד פעמי בסך של למעלה מ- 500,000 ש"ח שקיבלו המערערים מקרן הפנסיה "מבטחים" בעקבות פטירת המנוח. נוכח סכום הניכויים הכולל, נקבע כי יש לשלם למערערים רבע מסכום הנזק (הרבע מסכום הנזק גבוה מסכום הפיצוי שנפסק לאחר הניכויים).

3.        הערעור שבפנינו הוא במישור הנזק בלבד, לאחר שהמשיבה חזרה בה מערעורה בשאלת האחריות (ע"א 9357/09).

           בערעור שבפנינו הלינו המערערים על טעויות שונות שנפלו לשיטתם בפסק דינו של בית משפט קמא. עיקר טרונייתם של המערערים נסבה על חישוב בסיס השכר של המנוח; על כך שנפסק למערערים סך 50,000 ש"ח בלבד בגין אובדן שרותי אב ובעל; על כך שבחישוב ההפסדים בתקופת הפנסיה התעלם בית המשפט מקצבת הזקנה לה היה צפוי המנוח; ועל כך שהורה לנכות מסכום הפיצויים את התשלום החד פעמי שקיבלו המערערים ממבטחים.

4.        אומר בקצרה, כי אין חולק שאכן נפלו מספר טעויות בפסק דינו של בית משפט קמא, אך מדובר בנקודות שמשמעותן הכספית הכוללת זניחה בהתחשב בכך שבראש הנזק של כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים נפסק לעזבון על הצד הגבוה והסכומים "מתקזזים" זה כנגד זה.

5.        המחלוקת העיקרית שהיא בעלת משמעות כספית של ממש, נסבה על ניכוי הסכום ששולם למערערים על ידי "מבטחים". לטענת המערערים, יש לראות את המענק החד פעמי שהשתלם על ידי מבטחים כתגמולי ביטוח, כאשר הסכום שהתקבל מורכב מ"תגמולים" בסך 339,790 ש"ח ופיצויי פיטורין בסך 150,708 ש"ח. לשיטת המערערים, פיצויי הפיטורין היו משולמים למנוח ממילא במקרה של פיטורין או התפטרות כדין, והסכום בגין תגמולים שולם למערער בגין כספים שצבר משך כל שנות עבודתו במפעל.

6.        דין הטענה להידחות.

           הכלל הבסיסי בדיני הנזיקין הוא שהפיצויים נועדו להעמיד את העזבון או התלויים במצב בו היו אלמלא מותו של המנוח ואין להיטיב עמם מעבר לכך. לכן, יש לנכות הטבות כספיות הנובעות כתוצאה ישירה ממות המנוח למעט תשלומים על פי חוזה ביטוח. הדברים מעוגנים בסעיף 81(1) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בהתייחס לתביעת התלויים, הקובע כלהלן:

"81. בקביעת סכום הפיצויים לא יובאו בחשבון -
(1)   סכום שנתקבל או שזכאים לקבלו במות המת לפי חוזה ביטוח;

(2) ...."