העליון אישר הרשעת חבורת צעירים בעבירות שונות בשל אירוע ירי שבגינו מת חייל

השופטת ע' ארבל:

מונחים לפנינו ערעורים על הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטות ש' שטמר, י' וילנר וד' סלע), אשר הרשיע את המערערים בעבירות שונות שיוחסו להם בגין אירוע ירי בו מצא את מותו חייל צה"ל. הערעורים מופנים אף נגד העונשים שהשית בית המשפט המחוזי על המערערים בגזר דינו. כן מונח בפנינו ערעור המדינה על גזר הדין.

כתב האישום המתוקן

1.         על-פי הנטען בכתב אישום מתוקן שהוגש נגד המערערים, ביום 8.10.05, בשעה 02:00 לפנות בוקר לערך, הגיעו המערער בע"פ 7477/08, איתן גץ (להלן: איתן), המערערים בע"פ 10409/08, דוד ורועי צ'פאנה (להלן: דודו ורועי, בהתאמה, או: האחים), המערער בע"פ 10568/08, אדם בוטבול (להלן: אדם), והמערער בע"פ 4164/10, אורן אדרי (להלן: אורן), למועדון הרוקוביץ' (להלן גם: המועדון), הממוקם בסמוך לחוף הים בחיפה. זמן קצר לאחר הגעתם למקום, התפתחה קטטה בינם לבין מאבטחי המועדון. על פי דרישת המאבטחים נאלצו החמישה לעזוב את המקום, ועשו כן, תוך שהם מאיימים כי ישובו למועדון וירצחו את המאבטחים. בעקבות האירוע המתואר החליטו החמישה לשוב למועדון ולהמית בירי את המאבטחים, או את מי שבקרבתם (להלן: הקשר). לשם קידום הקשר ומימושו הם התקשרו למערער בע"פ 10729/08, אסי אדרי (להלן: אסי), ולסמי רוזוליו (להלן: סמי או עד המדינה), ששהו אותה עת ביחד, וביקשו מסמי להביא להם אקדח מסוג CZ שהיה חבוי בארון החשמל מול דירתו של דודו. סמי ואסי נסעו ברכב מסוג מאזדה שהיה בחזקת סמי (להלן: מאזדה א), נטלו את האקדח ממקום מחבואו וחברו ליתר המערערים, שהגיעו ברכב מסוג מאזדה השייך לאיתן (להלן: מאזדה ב). המערערים החליטו לנסוע למועדון בשתי המכוניות כדי לבצע את תכניתם. לצורך כך נטל איתן את האקדח לרשותו והמערערים שינו את לוחיות הרישוי של מאזדה א באמצעות איזולירבנד, כדי להקשות על זיהויה. איתן, אדם ואורן נסעו במאזדה א, בה נהג אדם, ואילו דודו, רועי, אסי וסמי נסעו במאזדה ב.

על-פי כתב האישום, אורן וסמי ירדו מן הרכבים בסמוך למועדון כדי לסרוק את השטח ולוודא כי אין באזור כוחות משטרה. דודו, רועי ואסי נסעו לקיוסק הנמצא מעבר לכביש, בעוד שאיתן ואדם המתינו במאזדה א ליד המועדון. אורן וסמי הגיעו לקיוסק לאחר הסריקה והודיעו לדודו, לרועי ולאסי כי אין במקום כוחות משטרה. אלה עדכנו בדבר את איתן ואדם, בסמוך לשעה 02:55 לפנות בוקר. או-אז יצא איתן ממאזדה א כשפניו עטופות צעיף ובידו אקדח. הוא ניגש אל המעקה הצופה אל רחבת המועדון, כיוון האקדח אל רחבת הכניסה, שם עמדו אותה עת מאבטחים ומבלים, וירה לעברם 11 כדורים, מתוך כוונה להמית. מיד לאחר מכן חזר למאזדה א ונמלט עם אדם מן המקום. אחד הכדורים שנורו מאקדחו של איתן פגע בבטנו של החייל נידאל מנסור ז"ל (להלן: המנוח), אשר בילה במועדון ועמד בעת הירי בסמוך לכניסה אליו. כתוצאה מאיבוד הדם בשל הפגיעה באיבריו הפנימיים, נפטר המנוח זמן קצר לאחר הירי.

בגין האירועים המתוארים יוחסו למערערים עבירות של רצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז -  1977 (להלן: החוק או חוק העונשין), בצירוף סעיף 29 לחוק זה; קשירת קשר לביצוע רצח, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק; ועבירות בנשק, לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק בצירוף סעיף 29 לחוק.

השתלשלות החקירה

2.         כעולה מהכרעת הדין, מן העדויות שנגבו עם הגעת המשטרה למקום, מיד לאחר הירי, עלה כי בחור בשם נועם בן שמחון (להלן: נועם) וכן איתן, דודו, רועי ובחורים נוספים, היו מעורבים בקטטה עם המאבטחים במקום, וכאשר עזבו איימו כי יחזרו ויביאו לסגירת המועדון.

נועם, דודו ורועי נעצרו באותו לילה. איתן לא אותר בשלב זה. נועם שוחרר ממעצר, לאחר שאליבי שסיפק נבדק ואושר. דודו ורועי אישרו בחקירה כי שהו במועדון בעת הקטטה, אך שללו מעורבות בה. לטענתם, הם היו במועדון לבדם, לא ראו שם איש מהמערערים האחרים, עזבו את המועדון כעבור זמן קצר ואת המשך הערב בילו בקיוסק סמוך (להלן: קיוסק טויטו). החשד בדבר מעורבותם של יתר המערערים ושל סמי התעורר בעקבות בדיקת צילומי מצלמות הוידיאו בקיוסק טויטו. יצוין כי אדם לא נראה במצלמות הקיוסק.

כיומיים לאחר אירוע הירי, מצא עובר אורח, בשולי כביש מספר 2, בכיוון הנסיעה שמצפון לדרום, אקדח עטוף צעיף שחור (להלן: הצעיף). בדיקות מעבדה העלו כי מדובר באקדח ששימש לירי בזירה (להלן: האקדח). בדיקת D.N.A. שנערכה לדגימת רוק שנמצאה על הצעיף, העלתה התאמה ל- D.N.A. של איתן.

סמי נעצר ביום 17.10.05. תחילה הכחיש את המיוחס לו ומסר פרטים חלקיים או מטעים, אך לבסוף חתם על הסכם עד מדינה והפליל את המערערים. כשבוע לאחר מעצרו של סמי נעצר אורן. למחרת נעצרו איתן, אדם ואסי באילת, עת שניסו לברוח מהשוטרים. איתן, אדם ואורן שמרו בחקירתם על שתיקה. אורן הביע נכונות בשלב כלשהו לשמש כעד מדינה, אך בקשתו נדחתה. אסי מסר הודעות שמאשרות בחלקן את גרסת עד המדינה ומסר פרטים מפלילים שונים למדובב שהוכנס לתאו, כפי שנעמוד על כך בהמשך.

הכרעת הדין

3.         בפני בית המשפט המחוזי העידו עשרות עדים שעדויותיהם נפרשות על פני אלפי דפי פרוטוקול. בסיומו של הליך הכריע בית המשפט את דינם של המערערים, אשר כפרו במיוחס להם, לכף החובה, בפסק דין ארוך, מנומק ומפורט כדבעי. ברקע הדברים, עמד מערך הקשרים בין המערערים, אשר מצויים בקשרי ידידות מגיל צעיר. דודו ורועי הם אחים ומעדות עד המדינה עלה כי הם עמדו ב"ראש הסולם" של החבורה. אסי ודודו הם גיסים, אדם ואורן הם בני דודים. הובהר כי מאחר שאיש מהעדים לא זיהה את היורה, פרשת התביעה מתבססת על עדות עד המדינה, ועל ראיות נסיבתיות שונות ורבות. לפיכך נתמקד בסקירת גרסה זו והתימוכין לה. ראשית נידרש לקביעות ביחס לאירוע שעמד ברקע התארגנותם של המערערים לבצע את התכנית הקטלנית.

א.      האירוע המקדים

4.          השלב הראשון של אירועי ערב הירי עניינו בקטטה שהתפתחה בכניסה למועדון, ואשר בעטיה, לטענת המדינה, החלה השתלשלות העניינים כולה (להלן: האירוע המקדים או הקטטה). בשלב זה לא היה עד המדינה נוכח. הצדדים היו חלוקים ביניהם מי מהמערערים נכח במועדון והשתתף בקטטה, והאם איימו על המאבטחים.

בית המשפט בחן את גרסאות עדי הראיה לקטטה - בליינים ומאבטחים שנמצאו במקום בעת האירוע המקדים - ולמולן את גרסאות המערערים: דודו אישר כאמור נוכחות במועדון הרוקוביץ' יחד עם רועי, אך טען כי לא ראה שם איש מהמערערים האחרים. לדבריו, שהותם במקום לא עלתה על 8-9 דקות, לאחר שסולקו בעקבות הערתו למאבטחים על יחסם לאישה הרה שהמתינה מחוץ למועדון. הוא אישר כי קילל את המאבטחים, אך טען כי לא איים. במאמר מוסגר יצוין כי שתי הנשים עימן הגיע נועם למועדון היו בהריון. רועי אישר את גרסת דודו באופן כללי. איתן אישר כי היה עם אורן ברוקוביץ', אך טען כי עזב לאחר שלא מצא אנשים שהוא אוהב לשהות בחברתם. אורן שמר על שתיקה בחקירה ובבית המשפט. אדם טען בחקירה לחפותו, אך לא מסר גרסה. בבית המשפט העיד כי בליל הירי שהה בבית אמו.

5.          בית המשפט דחה טענות נגד מהימנותם של עדי הראיה לקטטה, משהתרשם כי דיברו אמת בתיאור שלד האירוע המקדים, בעיקר בהודעות שמסרו מיד לאחריו. נקבע כי דודו, רועי, איתן ואורן נכחו במועדון ונטלו חלק פעיל בקטטה, שהחלה על רקע סירובו של נועם לעבור בידוק בטחוני בכניסה למועדון, משום שהיו חבריו של נועם. כן נקבע כי המעורבים בקטטה השמיעו איומים נגד המאבטחים ובעל המועדון. נפסק כי אין חשיבות מכרעת לכך שמן העדויות לא עולה גרסה זהה ומדויקת של תוכן האיומים, שכן העדויות נגבו בסמוך לאירוע, בטרם היה סיפק בידי העדים לתאם גרסאות. כן ניתן משקל למגבלות הזיכרון האנושי ולעובדה שעבור חלק מן העדים היה זה אירוע קשה בו נהרג מכר שלהם לנגד עיניהם. כן צוין כי גם עדים שלא הכירו את המנוח מסרו כי המעורבים בקטטה אמרו בנימה של איום שהם יחזרו וינקמו ויביאו לסגירת המועדון ושימסרו לבעל המועדון "ד"ש מצ'פאנה". קביעות אלה נתמכו בגרסאות של דודו, רועי ואיתן, שפורטו לעיל, כמו-גם בזיהויו של אורן כמשתתף בקטטה על-ידי אחד העדים, ובהתאמה שנמצאה בין תיאורו של עד אחר את לבושם של שניים מהמעורבים, לבגדים שנתפשו על האחים עם מעצרם, ובהם הם נראים לבושים גם במצלמות קיוסק טויטו.

עוד נקבע כי איתן הוכה על-ידי מאבטח ששמו היימן. קביעה זו התבססה על עדותו של עד הראיה ארז זאהר (להלן: ארז), שגרס כי איתן הוכה על-ידי היימן באלה; על סימני הפגיעה שנמצאו על גופו של איתן כאשר נעצר באילת כשבועיים לאחר הירי, באופן שתאם ככלל את תיאורו של ארז; ועל ההתאמה בין תיאורם של עדי הראיה את הבחור שהוכה, לחזותו של איתן. הסבריו של איתן באשר לדרך בה נוצרו סימני החבלה שעל גופו נדחו לאחר שנמצאו שקריים ובלתי אמינים. צוין כי הקביעה כי איתן הוכה מתיישבת עם גרסת עד המדינה שלפיה בהמשך הערב, כאשר נפגש עם המערערים, איתן נטל ממנו את האקדח כשהוא כעוס ועצבני.

על בסיס הראיות האמורות נקבע כי הוכחה נוכחותם במועדון של איתן, דודו, רועי ואורן ומעורבותם באירוע המקדים, ולכן גם בוסס המניע שלהם לפעול. ביחס ליתר המערערים צוין כי גם אם המניע לא היה שלהם, הם פעלו בשיתוף פעולה עם חבריהם.