העליון: איום באלימות יפעיל מאסר מותנה שהתנאי בו הוא לא לעבור עבירת אלימות

השופט א' רובינשטיין:

א.        ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא שיף) מיום 7.6.10 בת"פ 29343-02. במוקד הערעור ניצבת השאלה האם מאסר מותנה, שהתנאי בו הוא "שלא יעבור כל עבירת אלימות", הוא בר הפעלה כאשר העבירה הנוספת היא איומים באלימות במהלך שוד.

רקע

 ב.       המערער הורשע על פי הודאתו בעבירת שוד לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין. לשם בהירות הדברים נבקש כבר עתה להביא את סעיף 402(א) לחוק כלשונו:

"הגונב דבר, ובשעת מעשה או בתכוף לפניו או לאחריו מבצע או מאיים לבצע מעשה אלימות באדם או בנכס כדי להשיג את הדבר הנגנב או לעכבו אצלו או כדי למנוע התנגדות לגניבת הדבר או להתגבר עליה, הרי זה שוד, ודינו של השודד - מאסר ארבע עשרה שנים".

כנטען בכתב האישום, ביום 11.2.10 בשעה 17:30 או בסמוך לכך נכנס המערער לסניף בנק הפועלים בחדרה במטרה לשדוד את הבנק, וברשותו פתק שבו רשם "לא טוב למות בגלל כסף. אנחנו 3 25,000". המערער איים על הפקידה בבנק (להלן המתלוננת) באמצעות הפתק, וגנב סכום של 2,500 ש"ח. בהמשך לכך ביקש המערער לצאת מהבנק עם הכסף, אולם נעצר על ידי שומר הבנק ונוספים, אשר השתלטו עליו. כן הורשע המערער ב-19 עבירות גניבה והונאה, אשר יוחסו לו בתיקים שצורפו לתיק נשוא הערעור.

ג.        בית המשפט המחוזי גזר על המערער 4 שנות מאסר, מתוכן 3 שנים לריצוי בפועל. כן הופעל במצטבר עונש מאסר מותנה בן 12 חודשים שהושת על המערער בת"פ 1447/08 בבית משפט השלום ברחובות (סגנית הנשיא דסקין) ביום 15.7.08; התנאי שעליו נסב הערעור הוא, "שלא יעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר כל עבירת אלימות מסוג פשע". יצוין, כי באותו עניין הורשע המערער בהחזקת סכין שלא כדין, דרישת נכס באיומים וגניבה, במה שאינו רחוק מענייננו במובן זה שעסקינן בדרישת כסף מאיימת, אלא שבתיק הקודם לא הבשילה לכלל שוד. בית המשפט דחה את טענת המערער, כי אין להפעיל את עונש המאסר המותנה, כיון שכנאמר אין התנאי בר הפעלה כאשר מדובר באיום במעשה אלים ולא באלימות גופה. צוין, כי עסקינן באלימות מילולית חמורה, בפרט שהיה זה איום ברצח, ופרשנות תכליתית מחייבת את המסקנה שלפיה איום מהוה עבירת אלימות שהיא פשע. לעיצומם של דברים נאמר, כי עבירות השוד פוגעות קשות ברכושו של הציבור ובבטחונו האישי, וגלום בהן פוטנציאל של פגיעה בנפש, ומכאן חומרתן. מתסקיר שירות המבחן עולה, כי המערער הוא כבן 48 (כיום), יליד ארגנטינה, פרוד מאשתו ואב לילדה בת 13, שהעליה לארץ היתה בעבורו ובעבור משפחתו נקודת משבר, אשר הובילה לסיום הזוגיות עם רעייתו ולהידרדרות במצבו הנפשי. הודגש, כי למערער אין רשת תמיכה משפחתית וחברתית בארץ, ואינו מקבל תמיכה כלשהי מחוץ לבית המעצר. בהטילו את העונש נתן בית המשפט דעתו לעברו הפלילי של המערער ולחומרת המעשים מזה, ולהודייתו, לחרטה שהביע ולתסקיר שירות המבחן מזה, כמו גם לכך שהסתבך בפלילים בגיל מבוגר יחסית, ושמצוקותיו הן שהובילו להידרדרותו. אוסיף, כי על המערער הוטל גם לפצות את המתלוננים בתיקים השונים.

טענות המערער

ד.        לטענת המערער, משהורשע בחלופה של "מאיים לבצע מעשה אלימות באדם" המופיעה בעבירת השוד בחוק העונשין (סעיף 402(א)), וכיון שהפרשנות המשפטית הנכונה והראויה היא כי המונח "עבירת אלימות" שבתנאי שהושת עליו אינו כולל איומים, אין המאסר המותנה בר הפעלה לשיטתו; כך - נוכח עקרונות המשפט הפלילי והחוקתי, פסיקתו המנחה של בית המשפט, פרשנותו הלשונית של התנאי, תכלית מנגנון המאסר המותנה וכוונת בית המשפט. הודגש, כי כלל יסוד במשפט הפלילי הוא שיש להקפיד על ניסוח בהיר של התנאי, וכי גישה פרשנית, הגורסת כי התנאי "כל עבירת אלימות" כולל גם מעשי עבירה נוספים שאינם מעשים אלימים במובנם הרגיל והטבעי, כגון - במקרה דנא - איומים, תוביל לחוסר ודאות, והיא אינה עולה בקנה אחד עם עקרון החוקיות. לטענת המערער, ענישה המוטלת מכוח הפעלתו של מאסר מותנה צריכה להתבסס על רכיביו המוגדרים של התנאי, ולא על פרשנות מרחיבה ויצירתית שלו. הוסף, כי בעניינו של המערער נראה שהענישה מקרית ושרירותית, נוכח פסיקה סותרת באשר לפרשנות תנאי מסוג זה.

ה.        זאת ועוד נטען, כי פרשנות שלפיה המונח "עבירת אלימות" אינו כולל איומים, עולה בקנה אחד עם חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו ועם סעיף 34כא לחוק העונשין, הקובע כי כאשר הדין ניתן לפירושים סבירים אחדים לפי תכליתו, יוכרע העניין לפי הפירוש המקל ביותר עם מי שאמור לשאת באחריות פלילית לפי אותו דין. יתרה מכך,  על פי "מבחן מהותי-ענייני" (ע"פ 49/80 מסילתי נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(3) 808, 811) באשר להפעלת מאסר מותנה, כך נטען, התנאי שהוטל על המערער אינו בר הפעלה, שכן רק אם התנהגותו של המערער שבעטייה הורשע, מקיימת הלכה למעשה ובאורח מהותי את יסודות עבירת התנאי, יופעל התנאי גם אם אין זהות "טכנית" בין העבירות; אך בנדון דידן, התנהגותו של המערער לא היתה כרוכה באלימות פיסית, אלא כללה יסודות מילוליים בלבד, ולא לוותה במגע ישיר כלשהו עם המתלוננת.

ו.        עמדה זו אף משתלבת, לטענת המערער, עם המשמעות הלשונית של המונח "עבירת אלימות", שכן אלימות במובנה הלשוני היומיומי משמעה אלימות פיסית. לא זו אף זו, עצם קיומה של החלופה "מאיים לבצע מעשה אלימות" לצידה של החלופה "מבצע מעשה אלימות", מלמד שהמחוקק סבור שמשמעויותיהן הלשוניות של החלופות שונות זו מזו. הפרשנות המוצעת על ידי המערער אף עולה בקנה אחד - כך נטען - עם תכליתו של מנגנון המאסר המותנה; קרי, להרתיע את העבריין מהישנות אותו סוג התנהגות אשר הענישה המותנית התכוונה לאסור. הוסף, כי הפרקטיקה שהתפתחה בבתי המשפט - יש בה כדי להוות אינדיקציה טובה לכך שבמקרים שבהם אין קביעה מפורשת של בית המשפט כי התנאי של עבירת אלימות כולל גם מעשי איום או אלימות מילולית, אין אותו תנאי חל עליהם.

ז.          לבסוף נטען, כי נסיבותיו האישיות של המערער, כפי שעולה מתסקיר שירות המבחן, מצדיקות התחשבות בעונש. הודגש, כי למערער אין מסגרת משפחתית או חברתית תומכת מחוץ לבית הסוהר, והוא אינו זוכה לביקורים. כן הוטעם, כי המערער הודה בביצוע העבירות המיוחסות לו כבר בחקירותיו במשטרה, והביע חרטה על מעשיו. יצוין, כי פסק דיננו עוכב בהסכמה לשם קבלת תסקיר משלים מפורט של שירות המבחן, אשר נתקבל רק בראשית אוגוסט 2011.

ח.         על פי התסקיר המשלים, תפקודו של המערער במאסרו חיובי בהחלט; הוא מביע חרטה על עבירותיו והביע נכונות להשתלבות בקבוצה טיפולית. תוארו גם רקעו הנורמטיבי, קשיי הקשר עם בתו מאז העליה ארצה, וכן היעדר רשת תמיכה משפחתית וחברתית. נאמר, כי המערער מטופל נגד דיכאון, והשירות רואה חשיבות בתכנית טיפול לעתיד.

הדיון

ט.       בדיון בפנינו הדגיש בא כוח המערער, כי בניגוד לעבירה שלצידה עונש מירבי, ושיקול הדעת השיפוטי ביחס לעונש רחב, כאשר מדובר בענישה בדרך של הפעלת תנאי, נדרשת פרשנות מצמצמת של התנאי, שהרי מדובר בעונש קשיח התקף לתקופה קצרה לגבי נאשם ספציפי. הוסף, כי בהגשת הפתק על-ידי המערער לקופאית בבנק אין ביטוי פיסי מובהק, כי לא היה מגע בין המערער למתלוננת, וכי היא לא עמדה בסכנה כלשהי. לבסוף צוין, כי התנהגות המערער בבית הסוהר היא למופת.

י.       באת כוח המשיבה טענה, כי המקרה בת"פ 1447/08 שבו הוטל המאסר המותנה, דומה למקרה נשוא הערעור; כך, בין היתר, בשני המקרים לא היה מגע פיסי או שימוש באלימות. צוין בהקשר זה, כי אמנם התנאי הוא רחב, אך הוא נהיר. עוד הוסף, כי בדומה לעבירות אלימות, איום באלימות פיסית פוגע בערך החברתי של שלמות הגוף, וכי הסיטואציה שתוארה יכלה בקלות רבה להתגלגל לכדי אלימות של ממש. לבסוף נטען, כי מדובר בריבוי מעשים, וכי לא נעשה שימוש ברכוש הגנוב לצורך כלכלת המשפחה, אלא לשם רכישת רהיטים, מוצרי חשמל ועוד.

הפעלת התנאי - הכרעה

י"א.     הוראות סעיף 52 לחוק העונשין מסמיכות את בית המשפט להטיל מאסר על תנאי כחלק מעונש המאסר וקובעות את גדריו:

"(א) הטיל בית המשפט עונש מאסר, רשאי הוא להורות בגזר הדין שהעונש, כולו או מקצתו, יהיה על תנאי.