העדר רישום דבר תרגום צוואה למצווה בצוואה בעדים

לפני בקשה לצו קיום צוואה שהגישו התובעת 1 והנתבעת בת"ע 23635-06-12 (ולהלן: "הבקשה"), והתנגדות לבקשה שהגישה הנתבעת בת"ע 23724-06-12 (ולהלן: "ההתנגדות").

העובדות הצריכות לענין :

1.       המנוח ח' ר' ז"ל (להלן: "המנוח") הלך לעולמו ביום 11.5.11 כשהוא ערירי.

2.       התובעת 1 והנתבעת הינן אחיות של המנוח, והתובע 2 הינו אחיין של המנוח, בנה של התובעת 1.

3.       ביום 6.7.09 חתם המנוח על צוואה בעדים (ולהלן: "הצוואה"). הצוואה נערכה בשפה העברית על ידי ב"כ התובע 2 (ולהלן: "עורך הצוואה") ואושרה על ידי שני עדי קיום.

4.       בצוואה חילק המנוח את רכושו בין הצדדים ובין קרוב נוסף, אחיין נוסף של המנוח שאינו צד להליך (ולהלן: "האחיין"). לתובע 2 ציווה את כל זכויותיו בביתו שבבית חנינא בירושלים; לתובעת 1, לנתבעת ולאחיין ציווה את הזכויות שבחשבונות הבנק שעל שמו בישראל וברשות; וכן ציווה לאחיין את הזכויות בחשבונות בנק שעל שמו ברבת עמון שבירדן וכן כל רכוש נוסף שיתגלה שם.

5.       הנתבעת, שהינה אחת מהזוכים בצוואה ומי שעתרה לכתחילה לקיומה, היא שמתנגדת עתה לקיומה.

6.       משך 15 שנים עובר לפטירת המנוח התגורר התובע 2 עם משפחתו בבית המנוח, טיפל במנוח וסעד אותו עד יומו האחרון.

7.       הנתבעת טענה לאפשרות קיומה של צוואה אחרת אך כזו לא הובאה, ופשיטא שעניינה בדחיית הבקשה לצו קיום צוואה ובמתן צו ירושה.

טענות הצדדים :

8.       לטענת הנתבעת היא הוחתמה על הבקשה לצו קיום צוואה מבלי שהבינה את תכנה.

9.       לטענתה הצוואה אינה משקפת את רצונו האמיתי של המנוח. את התנגדותה לקיומה סמכה הנתבעת על מספר טענות:

א.         הצוואה בטלה מכח הוראת סעיף 22 לחוק הירושה התשכ"ה-1965, (ולהלן: "חוק הירושה") משום שהמנוח לא ידע את השפה העברית בה נערכה הצוואה. הצוואה לא תורגמה ללשונו, השפה הערבית, וממילא אין התצהירים מאשרים שתורגמה.

ב.         התובע 2 היה מעורב בעריכת הצוואה. הצוואה נערכה בבית המנוח, בנוכחות התובע 2 ואשתו, הנהנית אף היא בעקיפין מהצוואה. התובע 2 הוא שיזם את עריכתה ואת הקשר עם עורך הצוואה.

ג.          עורך הצוואה לא תיעד את מעמד עריכתה באמצעות וידאו כפי שמתבקש מהנסיבות, בהן נערכה הצוואה בבית המנוח והנהנה, ובהן לא נערכה בשפה המובנת למנוח.

ד.         הצוואה לא הופקדה כדין כמצוות תקנה 6(א) ו- 6(ב) לתקנות הירושה, התשכ"ה-1965 באופן שהיה חושף את "מזימת התובע".

ה.         בסיכומים טענה הנתבעת לראשונה גם להשפעה בלתי הוגנת.

10.   התובעת 1 לא השיבה להתנגדות ולמעשה כלל לא נטלה חלק פעיל בהליך.

11.   התובע 2 טען להעדר פגם חוקי בצוואה ולהעדר הצדקה אחרת לפסילתה. לשיטתו התנגדות הנתבעת נעדרת עילה ובאה לעולם אך בשל אכזבתה מתוכן הצוואה.