העדר סמכות לביטול מכירה לצד ג' שנעשתה במהלך כינוס נכסים והושלמה - פסקדין

רקע וטענות הצדדים

לפנינו ערעורה של המערערת על הכרעתו – ושמא יש לומר הכרעותיו – של בית הדין האזורי. בצידו בקשות ותביעות נלוות שאינן עוסקות בהכרעות בית הדין לגופן אלא מופנות כלפי צדדי ג' תוך שהן מתבססות על אותן טענות שעליהן מתבסס הערעור.

ובמה דברים אמורים?

הצדדים התגרשו בבית הדין האזורי באשקלון בהליך גירושין שבמסגרתו הביא בית הדן את הצדדים להסכמה גם בענייני רכושם המשותף, הסכמה שבאה לידי ביטוי בהסכם גירושין שבית הדין סייע בגיבושו ולאחר מכן אישר אותו לבקשתם של הצדדים ונתן לו תוקף של פסק דין. בהסכם נקבע כי המשק המשותף לצדדים יחולק ביניהם באמצעות מכירתו וחלוקת התמורה, כן נקבעו בו הנחיות שונות בעניין חובות שטרם התברר באותה שעה על מי מהצדדים יש להטילם ונקבע בעניין תשלומי עבר ששילם מי מהצדדים – אם יתברר ששילמם – שלא מן הדין כי הללו יובאו בחשבון בחלוקה הסופית.

בהמשך, משלא צלחה דרכם של הצדדים למכירת הנכס המשותף באופן עצמאי, מינה בית הדין את באי כוחם לכונסי נכסים, ומשהללו ביקשו להשתחרר מתפקידם זה מינה בית הדין כונס נכסים חיצוני.

בסופו של הליך נמכר הנכס באמצעות כונס הנכסים לצד ג', התמורה התקבלה וכונס הנכסים החל בחלוקתה בהתאם להוראות בית הדין תוך פירעון החובות הרובצים על הנכס בשלב הראשון ותוך שחלק מן התמורה נותר בידיו עד להכרעה בעניינן של טענות הדדיות אלה ואחרות של הצדדים.

בערעור שלפנינו טוענת המערערת נגד התנהלותו של כונס הנכסים ונגד הכרעותיו של בית הדין שאפשרו את התנהלותו. לשיטתה קיפח כונס הנכסים את זכות הקדימה שלה – על פני צדדי ג' – לרכישת הנכס, תוך שהציג מצג שגוי ודרישות מופרזות בכל הנוגע לסכום שעליה להציע כדי לזכות בנכס ולסכום שעליה להפקיד כבר בשלב ראשון וכדמי קדימה כדי שתוכל לממש את זכות הקדימה שלה. עוד היא טוענת כי שני הצדדים כאחד יצאו נפסדים מהתנהלותו של כונס הנכסים שלשיטתה יכול היה למכור את הנכס בסכום גבוה מהסכום שבו מכר אותו לבסוף, ובהקשר זה היא מאשימה אותו גם בפרסום שאינו מספיק, ולבסוף מעלה האשמות כלפי כונס הנכסים וכלפי צד ג' – קוני הנכס, האשמות שמהן עולה כאילו הללו עשו קנוניה ביניהם ובשלה נמכר הנכס דווקא לקונים אלה ובמחיר שבו נמכר.

לא למותר לציין כי מכתב התשובה של המשיב עולה כי לחלק מן הטענות נגד כונס הנכסים שותף גם הוא, אף אם אינו שותף מלא לכולן ולמסקנות שאותן מבקשת המערערת לגזור מהן.

בנוסף לאמור טוענת המערערת נגד הכרעותיו של בית הדין בנושא חובותיהם של הצדדים וההוראות הנגזרות מהן הנוגע לחלוקת תמורת הנכס.

הסעדים שאותם מבקשת המערערת בסיום כתב הערעור הם חמישה:

א. להורות על ביטול הסכם המכר ופינויו [– של הנכס] על ידי הרוכשים [...]

ב. להורות על ביטול מינויו של כונס הנכסים.

ג. להחזיר את הדין להכרעה של בית הדין קמא בחובות הרובצים על המשק, לרבות שיוכם למי מהצדדים.

ד. לאפשר למערערת לרכוש את המשק [...]

ה. לחייב את המשיב וגם/או כונס הנכסים בהוצאות ערעור זה וכן בשכר טרחת עורכי דין בשים לב להתנהלותו והתנהגותו, לרבות רשלנותו, של כונס הנכסים [...]

מלבד טענותיהם שבכתבי הטענות הופיעו הצדדים לפנינו וטענו אף בעל פה. אין אנו רואים לנכון לפרט את כל שנאמר בדיון בעל פה – הן משום החזרה על שכבר נאמר עד כה, הן משום שכפי שיתבאר להלן פירוט זה וכמותו גם פירוט נוסף בנוגע לטענות שבכתב – מיותר הוא ואינו נצרך להכרעתנו. נעיר רק כי שאלותינו שהופנו למערערת בדבר ההשלכות של בקשתה העיקרית, אם תתקבל, ואפשרות יישומו של ביטול המכר המצריך כמובן גם את החזרת התמורה ששולמה לידי הקונים, שעה שחלק מתמורה זו כבר שימש לפירעון חובות – נותרו ללא מענה של ממש.

הכרעה

ולגופו של עניין:

כפי שכתב אחד החתומים מטה כבר בהחלטה שנתן בבקשת עיכוב הביצוע שהגישה המערערת: