העדר סמכות הרשם לדון בהתחשבנות רכושית בין הצדדים - פסקדין

בפני בקשת חייב בטענת "פרעתי".                               

לאחר עיון בטענות הצדדים בכתב ושמיעת טענות באי כוחם בדיון שהתקיים בפני היום, להלן 

החלטתי בבקשה:                        

עסקינן בתיק שנפתח לביצוע החלטת כב' ביהמ"ש לענייני משפחה מיום 09.06.12, במסגרתו 

הורה ביהמ"ש לחייב לשלם לזוכה תשלום חד פעמי בסך 5000 ש"ח ע"ח מזונות הקטינים.             

בשלב מאוחר יותר, ביום 08.07.12, ניתנה החלטת ביהמ"ש הנכבד בדבר פסיקת מזונותיהם 

הזמניים של הקטינים, בסך 1200 ש"ח כל אחד, החל מחודש יולי 2012, בצירוף הצמדה למדד וכן מחצית הוצאות אחזקת בית והמשכנתא, כמו גם מחצית הוצאות חריגות, כפי שפורטו 
בסעיף 2 לאותה ההחלטה.                                       

בקשת החייב בטענת "פרעתי" עניינה בבקשת הזוכה לביצוע ההחלטה מיום 09.06.12 בלבד.           

יוער, כי במסגרת הדיון, ביקש ב"כ החייב  לראשונה, לטעון גם יחס לבקשות להגדלות חוב 

שהוגשו בתיק ע"י הזוכה ולעניין זה אדרש בשלהי החלטתי זו.                                           

במסגרת בקשת החייב בטענת "פרעתי", טען החייב כי היות וביום  19.04.12 נטלה הזוכה 

מחשבונם המשותף של הצדדים סך 27,000 ש"ח, יש לראות בסכום זה, ומצער במחציתו, כסכום ששולם ע"ח המזונות.  

עוד טוען החייב ביחס לזיכוי בגין ביטול כרטיסי טיסה שהועבר לחשבון המשותף, שגם בו יש 

לראות כסכום ע"ח המזונות, כמו גם סכומים שחויבו בחשבון המשותף, בחודש יוני 2012, בגין 

רכישות שבוצעו ע"י הזוכה, כך נטען, באמצעות כרטיס האשראי של אותו  החשבון.                       

מנגד, טענה ב"כ הזוכה כי המדובר בטענות שדינן להתברר במסגרת התביעה הרכושית שמתנהלת בין הצדדים בביהמ"ש לענייני משפחה.    

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים באריכות, נחה דעתי כי דינה של בקשת החייב בטענת "פרעתי" להידחות, ולהלן נימוקי החלטתי:      

התיק שבפני נפתח לביצוע החלטת ביהמ"ש למזונות קטינים.         

אכן, במסגרת בקשה בטענת "פרעתי", ניתנה בידי רשם ההוצאה לפועל סמכות שיפוטית להכריע בשאלה האם פרע או פטור החייב מפרוע החיוב הפסוק.        

במקרה דנן, אין מחלוקת כי החלטת ביהמ"ש מיום 09.06.12, לא בוצעה  שכן החייב לא שילם, \בפועל, לידי הזוכה סך 5000 ש"ח  ע"ח מזונות הקטינים.                                         

כל שנטען הוא, כי סכום שניטל ע"י הזוכה, במועד המוקדם להחלטה האמורה, דינו להתקזז מן 

החיוב שנקבע בה.                      

לדידי טענה זו, דינה להידחות, במספר מישורים:                     

ראשית, טענות החייב אינן מתיישבות עם לשונה המפורשת של החלטות ביהמ"ש.                          
להווי ידוע, כי לרשם ההוצאה לפועל אין סמכות לפרש פרשנות  בלתי מילולית את פסה"ד 

המבוצע על ידו, ועליו לתת תוקף מלא ללשון פסק הדין המבוצע. ההלכה הכללית קובעת, כי רשם הוצל"פ, אינו מוסמך להוסיף על פסה"ד המבוצע ולקרוא לתוכו את מה שלא נכתב בו. ראוי 

להביא בהקשר זה את דברי בית המשפט העליון ברע"א 1300/09 עדן חשמל בע"מ נ' א.א. מרכזי שליטה בע"מ: "חובתו של  ראש ההוצאה לפועל למלא אחר הוראות פסק הדין העומד לביצוע, 

כמות שהוא אין זה מתפקידו לברר, האם התוצאה אליה הגיע בית המשפט נכונה וראויה 

ולפיכך, אם לא הוגש ערעור על פסק הדין, על ראש  ההוצאה לפועל מוטל החובה לבצעו, אפילו 

אם נפלה בו טעות (ע"א   429/71 שושן נ' גורביץ, פ"ד כו (1) 14, 1617 (1972); המ'  218/69 איזנברג נ' איזנברג, פ"ד כג(2) 746,747-748 (1969);    בר-אופיר, בעמ' 4-5)."                                  

החלטת ביהמ"ש מיום 09.06.12, ניתנה במועד המאוחר לנטילת הכספים ע"י הזוכה מן החשבון, 

ובכל זאת מורה היא לחייב לבצע תשלום חד פעמי לידי הזוכה.                                            

זאת ועוד, גם בהחלטת ביהמ"ש מיום 19.06.12, בבקשת החייב לעיון מחדש בהחלטה מיום 09.06.12, שבסיסה בטענות דומות אם לא זהות  לאלו שהובאו בפני במסגרת בקשת החייב בטענת "פרעתי", קבע ביהמ"ש כי "אין כל מקום ל"עיון חוזר" בהחלטה", וכי הטענות ידונו     
במסגרת הדיון ביום 08.07.12.                                 

גם לאחר מכן, גם בפסיקתו למזונות זמניים, מיום 08.07.12, שניתנה לאחר שטען ב"כ החייב 

במסגרת הדיון כעולה מן הפרוטוקול  כי "התובעת גנבה 27,000 ש"ח טרם הגשת התביעה", קבע 

ביהמ"ש,  בסעיף 2(ה) להחלטתו כהאי לישנא: "החלטתי מיום 09.06.12 - תמשיך לחול".