העדפת שיקולי שיקום של נאשם קטין על פני הרשעה ואמצעי ענישה אחרים - פסקדין

ס. הנשיא נ. הנדל:

1.         מונח בפנינו ערעור מטעם המדינה נגד הכרעת בית המשפט לנוער, לפיו יימצא המשיב אשם ללא הרשעה. כבר אומר שעל פני הדברים ניתן היה להגיע לתוצאה אחרת מזו שנקבעה. המשיב ביצע מספר עבירות חמורות על פי  הודאתו בכתב האישום המתוקן. בתיק אחד התפרץ המשיב יחד עם אחר למקום מגורים בכוונה לגנוב. בתיק אחר סייע לבצע שוד בחבורה. בתיק נוסף דחף המשיב מתלונן, וכשהלה ניסה להתגונן תוך דחיפת המשיב על מנת להרחיקו, שלף האחרון סכין ודקר את המתלונן שתי דקירות. כתוצאה מכך אושפז המתלונן ושוחרר למחרת. עבירה אחרונה זו בוצעה תוך הפרת תנאי השחרור שהטיל בית המשפט לפיהם נתון היה המשיב באותה עת במעצר בית. להשלמת התמונה יובהר כי נקבע על ידי בית המשפט לנוער שחלקו של המשיב בעבירות הרכוש אינו רב.

2.         חרף האמור, דעתי הינה שאין מקום לקבל את הערעור. הטעמים לכך הינם כלליים ופרטניים כאחד. בל נשכח כי מדובר בבית המשפט לנוער, שרשאי על פי תפקידו להטות את הכף יותר לכיוון אינטרס הקטין על פני אינטרס הכלל במקרה המתאים. מוענק משקל רב יותר לשיקול השיקום על פני שיקולי ענישה אחרים בבית משפט לנוער מבית משפט רגיל. ועדיין, יש לשאול מדוע זה מקרה מתאים ובמיוחד לנוכח העבירות שבוצעו על ידי המשיב.

            מספר סיבות לכך. המשיב ביצע את כל העבירות בהיותו בן 14 והן בוצעו במהלך מספר חודשים. בית המשפט לנוער שחרר את המשיב בהתאם להמלצת קצין המבחן והטיל עליו צו מעון בהוסטל "בן גלים". המשיב, שהיום כמעט בן 18 וחצי שהה בהוסטל תקופה של כשלוש שנים עד להגעתו לגיל הבגרות. בית משפט קמא, ובית משפט זה בעקבותיו, קיבלו לעיונם מספר תסקירים אודות המשיב. מהחומר עולה שתהליך השיקום הצליח יפה וזאת הודות לעמלם הרב של המטפלים ולהשקעה רבה מצד המשיב לבצע את הקשה מכל - שינוי פנימי מהותי. מנהלת ההוסטל הגברת אתי אנשל שהעידה בפנינו, תיארה את תהליך השיקום. תחילה היו עליות ומורדות. ההליך היה רצוף קשיים. ברם, המשיב מתפקד בצורה חיובית כבר תקופה של ממש. הוא עבר קורסים שונים, התגייס לצה"ל, וכעת מצוי הוא בטירונות כללית. חיל הים ממתין להכרעה של בית משפט זה כדי לשקול קליטתו ביחידת הדבוראים. המשיב סיים קורס מפקדי סיירות בהצטיינות ארצית. הכרה זו התייחסה לכברת הדרך המשמעותית שעבר המשיב ונכונותו לסייע לזולת.

            נתונים אלו מלמדים כי בפנינו מקרה חריג. בהיות המשיב בן 14 התדרדר למעשי פשיעה. לאחר שנתפס, הועמד לדין, ועמד בפני צומת. בית המשפט לנוער כיוון אותו לדרכי הבנייה מחדש. התהליך לא היה פשוט, אך בראיה של מספר שנים מתברר שהזרע שנשתל צמח לעץ חסון מניב פרי. ובכל זאת המשיב צעיר לימים, מצוי בשלבי התפתחות ועל כן פסק הדין אמור לא רק לשקף את מצבו של המשיב, אלא אף לעצבו.

            דווקא בשל כך חשוב לשמור על רצף הקו. נכון הוא כי התביעה אינה מבקשת לשלוח את המשיב למאסר ומסתפקת בדרכי הטיפול שנקבעו - שהייה במעון והתחייבות לפיצויים כמרכיבים לעונש. נכון הוא שבבוא בית המשפט להחליט אם להרשיע נאשם אם לאו - עליו להיות מונחה על פי  שיקולים מקצועיים ולא על פי  ציפיות של גורם שלישי כזה או אחר. עם זאת, בית המשפט רשאי ואף חייב במקרה המתאים לשקול שיקולים מעשיים. אל לו לנתק ראייתו מהשלכות פסיקותיו. פסק הדין ניתן במועד מסויים ולעתים חולף זמן ממועד הכרעת הדין וממועד ביצוע מעשה העבירה. בית המשפט עשוי לשקול התפתחויות שונות שחלו אצל נאשם בתקופות הללו. זאת במיוחד בבית משפט לנוער.

            דעתי הינה כי בנסיבות העניין חשוב לעודד את המשיב. מוטב להושיעו מלהרשיעו. ראוי לציין שהרצון לעודד את המשיב אינו תולדה של תקווה עיוורת להגיע לתוצאה מקלה יותר. המשיב ראוי לעידוד בשל התנהגותו בתקופה האחרונה. יש בכך משום הכרה בעובדות ובנסיבות חדשות. אכן בית המשפט בא לקראת המשיב, אך זאת בתגובה לתנועה שלו. במובן זה התוצאה בנויה על שיקולי הצדק, שכן היא מתייחסת לתמונה הכוללת של המקרה.

3.         סוף דבר, הייתי מציע לחברותיי לדחות את הערעור.

                                                                                                ______________

                                                                                                 נ. הנדל - ס. נשיא

כב' השופטת ר. יפה-כ"ץ:

אני מסכימה.

                                                                                                _________________

                                                                                                 ר. יפה-כ"ץ - שופטת

כב' השופטת מ. ברנט:

אני מסכימה.

                                                                                                ______________

                                                                                                 מ. ברנט - שופטת

ניתן היום ו' בניסן, תשס"ח (11 באפריל 2008) במעמד הצדדים