העדפת הודעת עד במשטרה על-פני עדותו במשפט מכוח סעיף 10א לפקודת הראיות - פסקדין

השופט ס' ג'ובראן:

רקע עובדתי

1.        כנגד המערער הוגש לבית-המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום, המייחס לו עבירת שוד, לפי סעיף 402(ב) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירה של התפרצות לבית מגורים בכוונה לבצע גניבה, לפי סעיף 406(ב) בצירוף סעיף 29 ובנסיבות סעיף 405(ד) לחוק העונשין ועבירה של קשירת קשר, לפי סעיף 499(א)(2) לחוק העונשין.

2.        לפי הנטען בכתב האישום, המערער, ביחד עם יגאל כץ (להלן: כץ) קשרו קשר להיכנס בתחבולה לביתה של לאה עמית (להלן: המתלוננת) שברחוב אלי הכהן בקרית ים ולבצע גניבה.

           ביום 26.7.04, בשעה 8:50 לערך, נכנס כץ לביתה של המתלוננת, תוך התחזות לעובד בחברת גז שהגיע לבצע ביקורת. המתלוננת אפשרה לו להיכנס והובילה אותו לחצר האחורית, בעוד דלת הכניסה הקדמית נשארה פתוחה. בעודם בחצר האחורית, תפס כץ את המתלוננת והורה לה לשבת ולהיות בשקט. לאחר שסירבה לשבת, גרר אותה אל סלון הבית, השכיב אותה על הספה, נשכב עליה בגופו, חסם את פיה ולחץ את פניה בחוזקה לכיוון הספה. בשל מעשה התקיפה, סבלה המתלוננת מכאבים בתנועות הצוואר, שפשוף בברך שמאל ושטפי דם בקרסול.

           עוד נטען בכתב האישום, כי באותו הזמן נכנס המערער לתוך הבית, עלה לקומה השנייה ונטל כספת המכילה: אקדח שמספרו 80730, כדורים מוזהבים לאקדח, בין 800 ל-1,000 דולרים אמריקאיים ומסמכים שונים. כמו-כן, נטל המערער סכום של 3,000 דולרים אמריקאיים שהוטמנו מתחת למזרון המיטה. לאחר שנטל את הפריטים האמורים עזבו המערער וכץ את הבית.

3.        כחודש לאחר האירוע נעצר כץ במשטרה בעקבות זיהוי טביעות אצבעותיו על יומן שנותר בבית המתלוננת. במהלך חקירתו הראשונה ביום 8.9.04 תיאר כץ בפירוט את אירוע השוד וציין, כי אדם בשם מיכאל היה שותף לתכנון השוד וביצועו וכי לאחר השוד ברחו שניהם לכיוון כרמיאל. בנוסף, מסר כץ למשטרה את מספר הטלפון הנייד של המערער. כץ אף זיהה את המערער במסדר זיהוי תמונות ואמר ביחס לתמונתו, כי "זהו הבחור ששדד ביחד איתי בקרית ים, הוא לקח את הכספת ואני מזהה אותו בוודאות". בחקירתו השנייה במשטרה, ביום 13.9.04, שינה כץ את גרסתו ואמר שלאדם שביצע עמו את השוד קוראים יורי. כשנשאל מדוע שינה את גרסתו ענה, כי אינו זוכר מה אמר וכי אולי רב עם המערער וכי הוא שונא אותו.

4.        המערער נעצר על-ידי המשטרה ביום 21.3.05, הכחיש כל מעורבות באירוע ואף ציין, כי מעולם לא הסתובב בקרית ים. המערער שמר על זכות השתיקה במהלך כל חקירותיו במשטרה וסירב לחתום על הודעותיו. בחקירתו מיום 27.3.05 טען המערער, כי הוא חף מפשע אך אישר, כי ברשותו מכשיר טלפון נייד הרשום על שמו שמספרו זהה למספר שנמסר למשטרה על-ידי כץ.

פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי

6.        בית-המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' אלרון) הרשיע את המערער בעבירות שיוחסו לו וגזר עליו, ביום 27.11.05, עונש של 36 חודשי מאסר בפועל וכן 12 חודשי מאסר על-תנאי למשך שלוש שנים, והתנאי שלא יעבור עבירה בה הורשע בתיק זה.

7.        בדיון בפני בית-המשפט המחוזי, הציג המערער לראשונה את גרסתו לנוכחותו בקרית ים בשעת ביצוע השוד ולמניע של כץ להפלילו. לפי גרסה זו, המערער הלווה לכץ סכום של 15,000 ש"ח כחודשיים לאחר היכרותם ובהגיע מועד פירעון ההלוואה, החל כץ מתחמק ממנו. יום לפני האירוע קבע כץ עם המערער, כי ייפגשו למחרת היום בשעה 8:30 ליד בנק הפועלים בקרית ים לצורך החזרת ההלוואה. המערער הגיע למקום בשעה היעודה ומשנוכח לדעת, כי כץ אינו מגיע, עזב את המקום ונסע למקום עבודתו ביוקנעם. בנוסף, ציין המערער כי הוא וכץ נקלעו לסכסוך בגין בחורה.

8.        בעדותו בבית-המשפט המחוזי, שב כץ והכחיש את מעורבותו של המערער באירוע ואמר, כי שיקר בהודעתו הראשונה במשטרה מתוך כוונה להפליל את המערער בעקבות סכסוך שנתגלע ביניהם בקשר לבחורה שפגשו. בשלב מאוחר יותר, הוסיף כץ סיבה נוספת להפללת המערער, והיא החוב הכספי שהיה חייב לו. לאור הסתירות המהותיות בין עדותו של כץ לבין הודעתו המפורטת במשטרה, קיבל בית-המשפט את בקשת המשיבה להכריז על כץ כעל "עד עוין" ולהעדיף את הודעתו הראשונה במשטרה על-פני עדותו בבית-המשפט מכוח סעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות).

 9.       הודעתו הראשונה של כץ במשטרה, בה תיאר בפירוט כיצד ביצע את השוד ביחד עם אדם בשם "מיכאל", ואף זיהה את תמונתו באלבום התצלומים, הינה הראיה העיקרית עליה התבסס בית-המשפט המחוזי בהרשיעו את המערער. חיזוק לראיה זו, הנדרש לפי סעיף 10א(ד) וכן לפי סעיף 54א(א) לפקודת הראיות מצא בית-המשפט המחוזי במספר ראיות נוספות: ראשית, איכון הטלפון הנייד של המערער מלמד, כי הוא שהה בקרית ים בשעת ביצוע השוד; שנית, היות והמערער לא נתן הסבר מספק לכך שהחליט לשמור על זכות השתיקה במהלך חקירתו במשטרה, עדותו הינה בגדר עדות כבושה אשר משקלה מועט; שלישית, בעימות שנערך במהלך החקירה במשטרה בין המערער לכץ, נראה המערער מסמן לכץ סימן שפורש על-ידי המשטרה כסימן המורה לכץ לשתוק. בית-המשפט העדיף את גרסת המשיבה, לפיה מדובר בהתנהגות מפלילה, על גרסת המערער, לפיה כוונתו הייתה לסמן לכץ כי הוא שומר על זכות השתיקה; רביעית, הסבריו של כץ לכך שהפליל את המערער מתוך נקמנות ובעקבות הסכסוך ביניהם הוגדרו על-ידי בית-המשפט המחוזי כגרסה מאולצת ושקרית; לבסוף, בית-המשפט המחוזי אף התייחס לכך שהמערער שיקר בהודעתו במשטרה כאשר אמר, כי לא הסתובב מעולם בקרית ים ולא קיבל את הסבריו בעדותו לפיהם התכוון לכך שלא הסתובב בעיר אלא בחוף הים בלבד. כמו-כן קבע, כי המערער שיקר ביחס לסיבה שלא הסכים לחתום על הודעותיו במשטרה.

10.      בגזר-דינו, התייחס בית-המשפט המחוזי לכך ששותפו של המערער לביצוע הפשע, כץ, הורשע לאחר שהודה במעשיו והוטל עליו עונש של 24 חודשי מאסר בפועל. יחד עם זאת, החליט בית-המשפט המחוזי להטיל על המערער עונש של 36 חודשי מאסר וזאת לאור העובדה, כי בניגוד לכץ, הוא לא הודה במעשיו וכן כי למערער, בניגוד לכץ, עבר פלילי קודם הכולל עבירות סמים, התפרצויות וגניבה.

טענות המערער

11.      המערער טוען, כי יש להעדיף את גרסתו על-פני הודעתו הראשונה של כץ במשטרה וזאת, בין היתר, מהסיבות הבאות: ראשית, ניתן ללמוד מאיכון השיחות שבוצעו מהטלפון הנייד, כי הוא לא היה ברחוב בו בוצע השוד בשעת האירוע. יתרה מכך, איכון השיחות מלמד על כך שהמערער לא נסע לכרמיאל לאחר השוד, כפי שטען כץ בחקירתו במשטרה, וסתירה מהותית זו פוגמת באמינות הודעתו. שנית, לא הוכח, כי טביעות אצבעותיו של המערער נמצאו על היומן שנמצא בזירת האירוע, זאת למרות שכץ ציין בחקירתו כי המערער הוא זה שנתן לו את היומן. אמנם נמצאו טביעות אצבע נוספות על היומן, אך המשיבה לא השוותה ביניהן לאלו של המערער. שלישית, המערער טוען, כי ישנן סתירות רבות נוספות בהודעתו של כץ במשטרה, ביניהן טענתו, לפיה המתלוננת ראתה את המערער פעמיים בעת ביצוע השוד, אמירה המנוגדת לעדותה של המתלוננת בפני בית-המשפט. לבסוף, טוען המערער, כי אף אם נכון היה להעדיף את הודעתו הראשונה של כץ במשטרה, יש להביא תוספת ראיתית חזקה היות ומדובר באמרת חוץ של שותף לעבירה ובנטל זה המשיבה לא עמדה.

           בנוסף, טוען המערער, כי בחירתו לשמור על זכות השתיקה הינה סבירה ומתבקשת בנסיבות העניין היות והוא נעצר תשעה חודשים לאחר היום בו בוצע האירוע ולא ידע בגין מה נעצר. לטענתו, בחירתו לשמור על זכות השתיקה אינה יכולה להוות תחליף לראיות פוזיטיביות שיוכיחו את אשמתו ואין לייחס לה משקל רב.

12.      לעניין גזר-הדין, טוען המערער, כי העונש שהוטל עליו חמור ואינו עולה בקנה אחד עם עקרון אחידות הענישה, היות ועונשו של כץ, המבצע העיקרי, הסתכם ב-24 חודשי מאסר בלבד. עוד טוען המערער, כי הרשעותיו הקודמות הינן בגין עבירות שבוצעו עד לשנת 2001 וכי בשנת 2003 עבר הליך מוצלח של גמילה מסמים.

דיון