העברת זכויות של בעל בדירה לשם כסוי חוב מזונות ילדים - פסקדין

בפני תביעה לפירוק שיתוף בדירת קוטג' הנמצאת ברח' ..., שכונת ..., בית שמש, הידועה כמגרש מס' 11, ב"ש 77 א' (לא מוסדר) הרשומה על שם הצדדים בחלקים שווים, בדרך של העברת חלקו של הנתבע בדירה לתובעת, כנגד חובו של הנתבע בתיק ההוצאה לפועל, בגין חוב מזונות ילדים.

הרקע לתביעה

הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י בשנת 1983. מנישואים אלה נולדו להם ארבעה ילדים, שניים מהם בגירים כיום ושניים קטינים, ילידי 1991... ו-1993..., בני 16 ו-14 כיום.

בשנת 1995, או בסמוך לכך, רכשו הצדדים את הדירה נושא התביעה והדירה נרשמה על שמם בחלקים שווים. לצורך מימון, נלקחו משכנתאות, בהחזר חודשי כולל בסך של כ-2,000 ש"ח.

נישואי הצדדים לא עלו יפה ובשנת 1997, הגישה התובעת תביעה למזונות (תמ"ש 2210/97) ותביעה למשמורת הילדים.

ביום 6.7.1997, ניתן פסק דין למזונות, בו חויב הנתבע לשלם בגין מזונות ארבעת הילדים סך של 2,400 ש"ח לחודש. כן חויב הנתבע בתשלום ההחזרים בגין המשכנתא הרובצת על הדירה, בסך של 2,000 ש"ח לחודש.

מאז שעזב הנתבע את הדירה בשנת 1997, ועד היום, מתגוררים בה התובעת וארבעת הילדים, זאת למעט תקופה אשר ארכה, לטענת התובעת, כ-4 שנים, בה התובעת והילדים התגוררו אצל אמה של התובעת. הסיבה לכך, אליבא דהתובעת, וכפי שעולה מתסקיר פקידת הסעד מיום 25.12.2000, היא איומי הנתבע כי אם הם יתגוררו בדירה גם הוא ישוב להתגורר בה.

בשנת 2002, הגיש הנתבע תביעה לפירוק שיתוף (תמ"ש 2215/97). ביום 25.6.2003, ניתן פסק דין לפיו יעוכב פירוק השיתוף בדירה עד הגיע הבת הקטנה לגיל 18, או עד שישכנע התובע כי קיים מדור הולם לאם ולילדים. כן ניתן פסק דין לפירוק שיתוף ברכב, נקבע כי לנתבע (התובע שם) מחצית הזכויות אותן צברה התובעת במקום עבודתה מיום הנישואין ועד למועד הקרע וכן נדון נושא חובות הצדדים. 

בשנת 2004, הגישה התובעת תביעה לצו מניעה קבוע (תמ"ש 2216/97) לפיו ייאסר על הנתבע להיכנס לדירת הצדדים. ביום 28.7.2004, ניתן פסק דין כמבוקש, לפיו נאסר על הנתבע להיכנס לדירת הצדדים עד הגיע הבת הקטנה לגיל 18. הנתבע עצמו מתגורר כיום בסמוך לבית הוריו.

ביום 7.12.2006, ניתן פסק דינו המנומק של בית הדין הרבני האזורי בירושלים, לפיו נדחתה תביעת הגירושין של התובעת לחיוב הנתבע בג"פ, ועל כן הצדדים עודם נשואים זל"ז, נכון למועד כתיבת פסק דין זה.

התביעה

לטענת התובעת, הנתבע לא עמד כלל בחוב המזונות עפ"י פסק הדין מיום 6.7.1997, ומשכך, פתחה בשנת 1998, תיק בלשכת ההוצאה לפועל לגבייתם (תיק מספר 7-98-03798-03).

יחד עם זאת, מזה כ-4 שנים שהיא מקבלת סך של כ- 2,000 ש"ח לחודש, באמצעות עיקול כספים שמגיעים לנתבע מהמוסד לביטוח לאומי.

לטענת התובעת, חוב הנתבע בגין אי תשלום דמי המזונות עומד כיום על סך של 600,000 ש"ח.

בשל אי תשלום המזונות כאמור, לא יכלה התובעת לעמוד בתשלומי המשכנתא ומונה, מטעם הבנק, כונס נכסים למכירת דירת הצדדים. התובעת הגיעה להסדר עם הבנק לפיו היא משלמת את תשלומי המשכנתא השוטפים והדירה אינה נמצאת עוד בהליכי כינוס. יחד עם זאת, הנתבע מסרב לחתום, לטענת התובעת, על מסמכים לצורך פריסת חוב הפיגורים ולפיכך, נטען, יש צורך במינוי כונס נכסים שיחתום בשם הנתבע על המסמכים הרלבנטיים.

מחוות דעת השמאי עמוס מלר, מיום 17.9.1998, שצורפה כנספח ג' לכתב התביעה, עולה כי נכון ליום עריכת השומה, הוערכו שווי הזכויות בדירה בסך של 160,000 $ ארה"ב, ובמכירה של "מימוש מהיר" בשווי 140,000 $ ארה"ב.

חוב המשכנתא עומד כיום על סך של 335,000 ש"ח; סך של 212,000 ש"ח הינו חוב לבנק איגוד למשכנתאות וסך של 123,000 ש"ח, הינו חוב לבנק משכן. בנוסף, קיים חוב לאיגוד ערים בסך של כ-50,000 ש"ח, הקשור לעבודות תשתית וחוב ארנונה בסך של כ-80,000 ש"ח. לטענת התובעת, חוב הארנונה הינו חוב מצטבר מאז רכישת הדירה, בשנת 1995, לרבות התקופה בה היתה הדירה ריקה במשך מספר שנים.

התובעת טוענת כי, למעט 3 שנים, שולמה המשכנתא כסדרה על ידה, כ-2,000 ש"ח בכל חודש. לטענתה, אף שילמה סך של כ-20,000 ש"ח, עבור חלק מפיגורים.   

לטענת התובעת, לא זו בלבד שאינה מקבלת מזונות מלאים ונאלצת לשאת בעצמה בעול תשלומי המשכנתא, אלא היא חשופה כל העת להליכי מימוש הדירה על ידי בנק כרמל איגוד למשכנתאות בע"מ ובנק הפועלים למשכנתאות, בגין חובות שטרם הוסדרו.

התובעת עותרת לכך שבית המשפט יורה על פירוק שיתוף בדירה, בדרך של העברת חלקו של הנתבע לתובעת, כנגד חוב הנתבע בתיק ההוצאה לפועל בגין אי תשלום דמי המזונות.

ההגנה

הנתבע אינו מיוצג בהליך זה. הנתבע הגיש כתב הגנה, ממנו עולה כי הוכר כנכה בשיעור 60%, על ידי המוסד לביטוח לאומי, החל משנת 2001.