העברת זכויות במשק חקלאי עם פטירת ההורים המנוחים - הכיצד?

פתח דבר:

אדם הורה בצוואתו, שנערכה כדין, כי מלוא עזבונו, לרבות זכויותיו במשק חקלאי (להלן: "המשק"), הרשומות אצל רשות מקרקעי ישראל, יועבר תחילה לרעייתו, ולאחר אריכות ימיה לבתם המשותפת.

כן הורה בצוואתו, כי הזוכה הראשונה על פי צוואתו, רעייתו, לא תהא רשאית לבצע כל דיספוזיציה שהיא בזכויות במשק, אלא להותירן לזוכה השנייה, בתו.  

בסמוך לאחר פטירתו, הועברו הזכויות במשק משמו לשם רעייתו, עפ"י בקשתה.

לאחר שהלכה הרעייה לבית עולמה, פנתה בתם של המנוחים לרשות מקרקעי ישראל, והאחרונה העבירה, בהתאם לבקשת הבת את הזכויות במשק משם אמה המנוחה לשמה.

זמן קצר לאחר מכן, פונה נכדם של המנוחים לבית המשפט בתובענה למתן פסק דין הצהרתי שיקבע, כי העברת הזכויות במשק מהאם המנוחה לבת בטלה מעיקרה, וכי יש להעביר הזכויות במשק ליורשי המנוחה על פי הוראות הסכם המשבצת החל על המשק.

העובדות הרלוונטיות לצורך הכרעה בפרשה זו שבפניי אינן שנויות במחלוקת, ומשכך מעוררת היא השאלות המשפטיות דלהלן:

א.          האם הזכויות במשק היו חלק מעיזבון המנוח, ומה דין ההוראות שבצוואתו הנוגעות למשק;  

ב.         ככל שייקבע כי המנוח לא היה רשאי להנחיל הזכויות במשק במסגרת הצוואה שהניח   אחריו, מה דין הזכויות במשק לאחר שרעייתו, על שמה נרשמו הזכויות לאחר פטירתו, הלכה אף היא בדרך כל בשר;

ג.        מה דינה של העברת הזכויות במשק מהאם המנוחה לבתם המשותפת שלה ושל המנוח,  ומהו המקור הנורמטיבי על פיו תועברנה הזכויות במשק לאחר שהמנוחה נאספה אל אבותיה.

ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו:

1. התובע הוא נכדם של המנוח ..., אשר נפטר ביום 10.03.1988 (להלן: "המנוח") ושל המנוחה ...., אשר נפטרה ביום 28.04.2014 (להלן: "המנוחה").