העברת התביעה לבית הדין המוסמך- בית הדין השרעי בעכו

השאלה הניצבת בפני למי מסורה הסמכות לדון בתביעה זו - לבימ"ש לענייני משפחה, כטענת התובע, או לביה"ד השרעי, כטענת הנתבעת.

לצורך הכרעה בסוגיה זו אדרש למתווה הנורמטיבי ביחסים בין ביה"ד השרעי לבין ביהמ"ש לענייני משפחה, אבחן טיב הסכסוך ומהותו הן ע"פ הנתונים העובדתיים העומדים ברקע לסכסוך ואשר מקרינים על מהותו והן ע"פ נתונים סובייקטיבים - כיצד רואים הצדדים עצמם את הסכסוך שביניהם, האם מדובר בסכסוך חדש שאינו נגזר מסכסוך קודם או שמא מדובר בסכסוך חדש הנבדל מהסכסוך המקורי שכבר הוכרע; לאחר שאבחן התשתית העובדתית אכריע האם במקרה שלפני חלה דוקטרינת הסמכות הנמשכת ומכאן אגיע למסקנה היכן ראוי כי תתברר התביעה.

ואלו העובדות:

1.         מדובר בבני זוג מוסלמיים שנישאו זל"ז פעמיים.

בפעם הראשונה - נישאו ביום 14.1.84 והתגרשו ביום 29.11.92 ו/או בסמוך לכך.

בתקופת הנישואין הראשונה נולדו לבני הזוג שלושה ילדים ובני הזוג היו בעלים של דירת מגורים עליה רבצה משכנתא.

בפעם השניה - נישאו בני הזוג ביום 15.9.95 (כשלוש שנים לאחר הגירושין).

דירת המריבה שעל הפרק ונשוא התביעה שבפניי, היא הדירה שהיתה בבעלות הצדדים בתקופת נישואיהם הראשונה.

עובר להגשת התביעה מתגוררים הצדדים בנפרד.

2.         ביה"ד השרעי בעכו אישר ביום 29.11.92 בתיק בוררות 263/92 את הסכמת הצדדים לגירושין, רכוש, מזונות, משמורת.

על יסוד החלטת ביה"ד השרעי התגרשו הצדדים זה מזה בפעם הראשונה.

מאחר והחלטת ביה"ד  השרעי הינה מהותית להכרעתי זו, אביא חלקים נבחרים ממנה, ככל שניתן לקראם, שכן איש מהצדדים לא צירף עותק קריא לביהמ"ש: -

"אני פוסק לנתבעת "ס" הנ"ל בהחזקת ילדיה הנ"ל ונותן לה הרשות לקבל כל התשלומים המגיעים להם מהמוסד לבטוח לאומי ומוסדות אחרים ואני אוסר עליה מלמכור או למשכן או להשכיר כל רכוש השייך להם ללא רשות מבית דין זה והיא לא תהיה זכאית לדרוש את המוהר הדחוי ומזונות 3 החודשים שלאחר הגירושין.

כן, הנני מחייב את התובע "ח" במה שהתחייב. שלא יהיו לו זכויות בדירת המגורים הנ"ל ושזכות זו עוברת לילדיו השלושה בשווה. כן הנני מחייב את הנתבעת לשלם את תשלומי הלוואת השיכון לבנק (טפחות) החל מ 15/9/1992 ולפטור את התובע מהתחייבותו וערבותו להלוואה הנ"ל... הנני מחייב אותה (את האישה - א.א.) להחזיר כל סכום אשר יצטרך אחד הערבים או התובע לשלם על חשבון ההלוואה הנ"ל... הנני מצווה על הנתבעת לאפשר לתובע לקבל את חפציו האישיים ובגדיו הנמצאים בדירה והנני מונע מהבעל מלהציק לנתבעת או לילדים או לעמוד בדרכם או להיכנס לדירת המגורים ללא הסכמתה... הנני מחייב את התובע לשלם לנתבעת "ס" מזונות חודשיים עבור כל אחד מהילדים... פסק הדין נכון וראוי ואני מצווה לרשום ולפעול על פיו.

                                                                                                קאדי עכו השרעי

                                                                                                          (-)

                                                                                                שיך זכי אמין מדלג'"

(ההדגשות אינן במקור - א.א.)

(להלן: "ההסכם" ו/או "פסק הדין" בהתאמה)