הע"ז 9991-08-10 מדינת ישראל נ' סנדלר - פסקדין

1. ביום 30.7.14 הורשע הנאשם בעבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום כדלקמן-

אי תשלום שכר מינימום בניגוד לסעיפים 2 ו- 14 לחוק שכר מינימום, תשמ"ז – 1987,ביחס ל- 4 עובדים; שלוש עבירות נוספות ביחס ל- 6 עובדים בגין ניכוי שכר שלא כדין בניגוד לסעיף 2((ב)(4) לחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991 להלן- החוק); אי החזקת תלושי שכר במקום העבודה בניגוד לסעיף 2(ב)(5) לחוק;

אי מסירת פירוט שכר ואי מסירת תלושים בניגוד לסעיף 2(ב)(7) לחוק.

בישיבה אשר התקיימה בפני ביום 5.10.14 נשמעו טיעונים לעונש. להלן עיקרם.

טיעוני המאשימה-

2. עבירות על חוק עובדים זרים וחוק שכר מינימום , נקבעו כעבירות מנהליות והקנסות המנהליים שהוצמדו להם הינם בשיעורים משמעותיים. בעת שנקבע שיעור הקנס המנהלי הדעת ניתנה לכך שהעסקת עובדים זרים בניגוד לדין משיאה למעסיקים תועלת כלכלית של ממש כאשר את המחיר משלם בנוסף לעובד גם הציבור בכללותו.

3.במועד גזירת העונש יש לתת משקל לחומרת העבירה של העסקת עובדים זרים בניגוד לדין, בשל הערך החברתי שנפגע. בקביעת מתחם הענישה יש להביא בחשבון את הצורך ההרתעתי ואת הפגיעה בעובדים זרים בשל העדר פקוח על תנאי העסקתם.

4. במקרים רבים ההרתעה אשר יוצר הקנס המנהלי איננה מספקת, לא אחת הוברר כי מי שהוטל עליו קנס מנהלי אינו נרתע מלשוב ולבצע עבירות בשל התועלת הכלכלית הכרוכה בכך.

5.מקום בו מדובר בכתב אישום המוגש בעקבות בקשת נאשם להישפט כבענייננו, התווה המחוקק מדיניות ענישה ברורה על פיה הקנס שיוטל בהליך פלילי

לא יפחת מהקנס המנהלי שהוטל בגין אותה עבירה אלא מנימוקים מיוחדים שירשמו (סעיף 14 לחוק העבירות המנהליות, התשמ"ה- 1985). בית הדין הארצי אף קבע כי נקודת המוצא לעניין זה צריכה להיות, למעט במקרים מיוחדים כפל הקנס המנהלי.

6.לאור האמור לעיל עתרה המאשימה למתחם ענישה הנע בין כפל הקנס המנהלי לבין 50% משיעור הקנס העונשי על פי הפירוט הבא-