הע"ז 7874-09-14 מדינת ישראל נ' רוקח ואח'

בישיבת ההקראה, שהתקיימה בפניי ביום 19.05.14, הורשעו הנאשמים, על פי הודאתם בעבירות של העסקת עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל וללא ביטוח רפואי, עבירות על סעיפים 2 (א)(1) ו- 2 (ב)(3) לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991 (להלן – "חוק עובדים זרים" או "החוק").

כל אחד מהצדדים טען בפניי לעונש.

ב"כ המאשימה טענה לגבי נסיבות העבירה כי העובדת הזרה, אשר הועסקה חודש ימים במשרה מלאה עם לינה, הסתננה לישראל ונכנסה שלא כדין ומכאן, שלא הייתה בעלת אשרת שהייה בארץ במהלך כל תקופת עבודתה.

לעניין מדיניות התביעה לגבי העסקת עובד זר במשק בית והעובדה שזו מכת מדינה, הפנתה ב"כ המאשימה לפסיקה והדגישה כי לא ניתנים היתרים מטעם המדינה לעבודות בתחום משק הבית מאחר והמדינה לא הכירה בחוסרים בתחום זה.

ב"כ המאשימה הגישה לביה"ד דוח עבירות קודמות, לפיו הוטלו על הנאשמת שני קנסות בגין עבירות של העסקה וביטוח רפואי מ-04/2013, כשנה לפני שנעברה העבירה נשוא כתב אישום זה. הנאשמים חזרו על העבירה וזאת לאחר שידעו כי הדבר מהווה עבירה ולטענתו המאשימה סבורה כי זו סיבה להחמיר עם הנאשמים. עוד ציינה, כי אילו היה מוטל על הנאשמים קנס מנהלי בגין עבירה חוזרת, העונש שהיה מוטל היה כפל הקנס המנהלי.

ב"כ המאשימה הפנתה לכך שבענייננו חל תיקון 15 לחוק עובדים זרים ולכן יש להשית את כפל הקנס המנהלי, היינו - 10,000 ₪.

עוד טענה, כי הואיל וכתב האישום הוגש כנגד שני בני הזוג המנהלים משק בית משותף ונחשבים ליחידה כלכלית אחת, יש לגזור על כל אחד מהם בנפרד קנס שלא יפחת מעונש הקנס המנהלי.

לאור האמור, ביקשה לקבוע מתחם ענישה לגבי עבירה של העסקה בגובה 40%-90% מגובה הקנס המירבי הקבוע בחוק ולגבי עבירה על ביטוח רפואי, כי מתחם הענישה יהיה בין 10,000 – 25,000 ₪, לגבי כל נאשם.

ב"כ המאשימה הוסיפה כי המאשימה מבקשת כי הקנס שיושת על כל אחד מהנאשמים בגין העבירה של העסקה שלא כדין יהיה 14,000 ₪ ובגין עבירה של ביטוח רפואי קנס בסך 7,500 ₪, לגבי כל אחד מהנאשמים, וזאת לאור העובדה שמדובר בעבירה חוזרת שהוטל בגינה קנס מנהלי בעבר אך הנאשמים לא הפנימו את האיסור שבעבירה.