מדינת ישראל נ' אדרי - פסקדין

1.הנאשם הורשע על פי הודאתו בארבע עבירות של העסקה שלא כדין. עבירה על סעיפים 2(א)(1) ו-(2) לחוק עובדים זרים התשנ"א – 1991 (להלן – החוק) וארבע עבירות של העסקה ללא מגורים הולמים בניגוד לסעיף 2 (ב) (4) לחוק.

2.ב"כ המאשימה טענה שמדובר בעבירה כלכלית ושהענישה לצידה אמורה להיות כלכלית. מדובר בהרשעה בעבירות בעלת פן סוציאלי של הגנה על עובדים זרים. המאשימה ביקשה כי מתחם הענישה שייקבע יהיה בין 25% לבין 70% מהקנס המקסימלי הקבוע בחוק וביקשה להשית על הנאשם קנס של 30,000 ₪ לגבי כל עובד מבין ארבעת העובדים שהועסק שלא כדין וקנס של 33,000 ₪ בגין כל עובד לגבי עבירה של העסקה ללא מגורים הולמים וכן שהנאשם יחתום על התחייבות להימנע מעבירות למשך שלוש שנים שאם לא כן יחויב בקנס המקסימלי.

3.הנאשם ביקש להתחשב בגילו - 60, בעובדה שאין לו הרשעות פליליות קודמות, במצב הבריאותי של בתו וכן במצבו הכלכלי הקשה. הנאשם מצוי בחובות ואף עזב את ענף החקלאות.

4.יש לגזור את העונש בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977. על פי התיקון מתחם הענישה ייקבע על פי עיקרון ההלימות, כלומר יש לקבוע עונש כולל בגין העבירה שביצע הנאשם, תוך התייחסות לערך החברתי שנפגע מביצועה, ומידת הפגיעה שנגרמה ולמדיניות הענישה ולקחת בחשבון את הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

5.בית הדין הארצי התייחס לחומרת העבירה בה הורשע הנאשם וקבע בעפ"א 47/08 יאיר שערים 2000 בע"מ נגד מדינת ישראל בסעיף 19 לפסק הדין מיום 26.10.09: "בית דין זה כבר הביע את דעתו באשר לחומרת העבירה של העסקת עובד זר בניגוד לדין. בפס"ד נפתלי קבע הנשיא אדלר באשר לחומרת עבירה של העסקת עובד זר ללא היתר כדין, כי "מדובר בעבירה חמורה, במיוחד כאשר העסקת עובדים זרים ללא היתר הופכת להיות בעיה חברתית ומוסרית. העסקת עובדים זרים, ללא היתר וללא הפיקוח של החוק ומשרד העבודה והרווחה המבטיח להם תנאי עבודה הוגנים, פוגעת גם בתנאי עבודתם של עובדים מקומיים רבים הצריכים להתחרות בשוק העבודה עם "עבודה זולה". אנו מצווים מכוח עקרונות הדמוקרטיה של מדינת ישראל ומורשת ישראל להעניק יחס הוגן לזר. לפיכך, אין להטיל קנס סמלי או נמוך על המעסיק פועלים זרים ללא היתר מבלי שקיימים נימוקים מיוחדים..." [ע"פ 1001/01 מדינת ישראל – ניסים נפתלי (לא פורסם, 17.6.02)]."

מדובר בעבירה הפוגעת במדיניות הכלכלית של מדינת ישראל, בשוק העבודה המקומי ובעובדים ישראליים. מדובר בעבירה שנובעת ממניעים כלכלים ולפיכך יש לפסוק עונש מרתיע. כך גם עבירה של אי מתן מגורים הולמים פוגעת בערך כבוד האדם.

6.בפסקי הדין שניתנו במקרים דומים אישר בית הדין הארצי את גזרי הדין שגזרו בתי הדין האזוריים כאשר גובה הקנס שנגזר בגין העסקת עובד בודד עמד על פחות מ- 20,000 ₪, ראו למשל ע"פ 11534-11-14 משה אדרי נגד מדינת ישראל (מיום 28.6.17). בית הדין הארצי אישר את גזר הדין של בית הדין האזורי שגזר קנס בשיעור של 25,000 ₪ בגין העסקת שני עובדים זרים ללא היתר.

אשר לעבירה של העסקה ללא מגורים הולמים, בית הדין הארצי קבע שיש לקבוע קנס שיצור הרתעה משמעותית מפני ביצוע העבירה ויהפוך את ביצועה לבלתי כדאית.

בע"פ 37710-03-13 מדינת ישראל נ' ציון דעדוש (מיום 17.1.16) קבע בית הדין הארצי קנס בשיעור של 300,000 ₪ בגין העסקת 14 עובדים זרים ללא היתר ומבלי שהעמיד לרשותם מגורים הולמים.

על כן אני קובע כי מתחם הענישה ההולם בגין העסקת עובד בודד ללא היתר ומבלי שהועמדו לרשותו מגורים הולמים צריך לעמוד על בין 20,000-50,000 ₪.