הע"ז 51393-05-15 מדינת ישראל נ' אהרוני

ביום 17.11.15 הורשע הנאשם, אשר לא התייצב לישיבת ההקראה, חרף שזומן כדין, בעבירה של העסקה שלא כדין, עבירה על סעיף 2(א)(1) ו- (2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991. יצוין, כי הורתו של כתב האישום בתיק זה היא בקשתו של הנאשם להישפט.

ביום 23.02.16 שמעתי את טיעוני ב"כ המאשימה לעונש, וזאת לאחר שהנאשם, שזומן כדין לדיון, לא התייצב גם לישיבה זו. ב"כ המאשימה טען כי מדובר בכתב אישום בגין על העסקה של שני תושבי שטחים בניגוד לדין. העבירה בוצעה ביום 8.12.13 וכתב האישום הוגש בעקבות בקשת הנאשם להישפט על קנס מנהלי שהוטל עליו בסך 10,000 ₪.

עוד טען, כי נקבע במספר רב של פסקי דין שהעבירות על חוק עובדים זרים מהוות מכת מדינה הפוגעות באפשרות התעסוקה של הישראלים והפוגעות בזכויות העבודה הבסיסיות של העובדים הזרים (הגם שבמקרה זה לא מיוחסת לנאשם פגיעה בזכויות הסוציאליות של העובדים). עוד נקבע כי הענישה חייבת להיות מרתיעה וכלכלית.

ב"כ המאשימה הטעים, כי בשים לב לעובדה כי ענייננו בכתב אישום בעקבות בקשה להישפט ובהתאם להוראות חוק העבירות המנהליות, אשר קובעות כי עונשו של אדם שביקש להישפט על קנס מנהלי והורשע יהיה גבוה מהקנס המקורי, המאשימה מבקשת שמתחם הענישה לגבי הנאשם יהיה בטווח שבין פי שתיים עד פי חמישה מהקנס המקורי ובנסיבות העניין ביקש כי יושת על הנאשם קנס בגובה פי שתיים וחצי מהקנס המקורי, דהיינו 25,000 ₪. עוד ביקש כי הנאשם יחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירה נוספת למשך שלוש שנים, שאם לא כן יוטל עליו בנוסך הקנס המרבי הקבוע בחוק.

באותו יום ניתן גזר הדין בעניינו של הנאשם והושת עליו קנס בסך 25,000 ₪.

בהתאם להסכמת הצדדים, בוטל גזר הדין, באופן שיינתן לנאשם יומו בבית הדין על מנת לטעון את טיעוניו לעונש ולפיכך, ביום 28.02.17, טען ב"כ המאשימה כי הוא שב על טיעוניו מיום 23.2.16 והוסיף, כי המאשימה עומדת על עמדתה ביחס למתחם הענישה וביחס לעונש הספציפי שיש להשית על הנאשם בנסיבות העניין.

ב"כ הנאשם טענה כי לידתו של התיק בחטא וכי מלכתחילה התיק עבר כמה וכמה גלגולים שהביאו בסופו של יום בכדי טעות גם בעיני הנאשם שעה שניתן גזר הדין בהיעדרו. התיק מלכתחילה נפתח כנגד חברה שבבעלות הנאשם ולא הייתה קשורה כהוא זה להליך העסקה הנטען בכתב האישום. עוד טענה כי מלוא האסמכתאות בתיק נשלחו לא לכתובתו של הנאשם ועניין זה, מעיון בחומרי החקירה עולה כי במסגרת חקירתו של הנאשם הוא טען מפורשות כי הוא לא העסיק את העובדים וכי היה לו קבלן שיפוצים בשם ניר. הנאשם הציג לדבריה את הסכם ההתקשרות עם הקבלן שביצע את השיפוצים בביתו, חברת אמטיסט, גם העובדים בחקירתם ציינו מפורשות כי אין ולא היה להם שום קשר עם הנאשם, הוא לא שילם להם, למעט מתן הוראות מעת לעת לא היה להם שום קשר איתו. לפיכך, טענה, אין מקום להשית על הנאשם קנס כספי ויש להתחשב במכלול השיקולים.

ב"כ המאשימה ביקש להבהיר כי התיק נפתח כנגד הנאשם ולא נגד שום חברה, תיק החקירה נוהל תחילה נגד חברה בבעלות הנאשם, הוטל עליה קנס, החברה ביקשה את ביטול הקנס, הקנס בוטל. ממצאי החקירה והן הבקשה לביטול לימדו שעל מי שצריך להיות מוטל הקנס הוא הנאשם והוא ביקש להישפט והוגש כתב אישום דכאן, ובניגוד לטענות הסניגורית חקירת הנאשם מלמדת על אחריותו.