הע"ז 50192-03-14

1.הנאשמת הודתה בעובדות כתב האישום המתוקן בשלישית (להלן: כתב האישום).

מכתב האישום עולה כי הנאשמת העסיקה עובדת זרה בטיפול בילדים ובעבודות משק בית במשך כשלושה חודשים, פעמיים בשבוע, ללא היתר כדין.

הנאשמת ביקשה כי בטרם הרשעה יפנה אותה בית הדין לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר שבו תיבחן שאלת אי הרשעתה בדין.

טענות הצדדים

2. הנאשמת טענה כי ייגרם לה נזק רב אם תורשע בעבירה שבה הואשמה. הנאשמת הסבירה שהיא שותפה במשרד עורכי דין ועובדת במחלקה המסחרית העוסקת בעסקאות בעלות היבטים בינלאומיים, שמחייבות עבודה מול לקוחות בארצות הברית. הנאשמת היא בוגרת אוניברסיטת קולומביה בארצות הברית, בעלת רישיון עריכת דין אמריקאי, חברה בלשכת עורכי הדין של ניו יורק משנת 1999 ועבודתה השוטפת כרוכה בנסיעות רבות לארצות הברית. נטען כי ההרשעה עלולה לפגוע בנסיעותיה השוטפות לארצות הברית ואף להוביל לפגיעה במעמדה במשרד. לפיכך, נטען כי מדובר בפגיעה בלתי מידתית בטיפול בלקוחותיה, ביכולתה להשתכר ובחופש העיסוק.

עוד נטען כי לנאשמת אח יחיד המתגורר בארה"ב שאינו יכול להגיע לישראל מטעמים רפואיים ואחד מבניה הוא בעל אזרחות אמריקאית. לטענתה, הרשעתה עלולה לסכל קבלת אשרה והדבר יאיין את האפשרות לבחור בעתיד להתגורר בארה"ב ולעסוק שם במקצוע עריכת הדין אם תידרש לכך בשל נסיבות אישיות ומשפחתיות הקשורות באחיה או בבנה.

הנאשמת הוסיפה שמבדיקה לא מעמיקה של החוק בארצות הברית נראה שגם פסק דין ללא הרשעה יכול להשליך על קבלת אשרת כניסה לארה"ב. בנסיבות אלה נטען שזיקתה של הנאשמת לארצות הברית היא זיקה מהותית הן במישור המקצועי והן במישור המשפחתי האישי.

הנאשמת טענה כי אם תורשע, עלול הדבר לפגוע ביכולתה להתמודד לתפקידים הכרוכים במתן יעוץ משפטי לתאגידים ממשלתיים וביטחוניים, לתפקידים שיפוטיים ולתפקידים מעין שיפוטיים לרבות בלשכת עורכי הדין, שכן תפקידים אלה מחייבים הצהרה על אי הרשעה.

הנאשמת הוסיפה שמדובר בעבירה ראשונה. הנאשמת הסבירה שאמה טיפלה בארבעת ילדיה אולם בשל ניתוח מורכב של האם לצורך החלפת מפרק בירך, היה עליה להעסיק עובדת באופן זמני לצורך הטיפול בילדים. הנאשמת סברה שהעובדת נמצאת במעמד פליט ולכן ניתן להעסיקה.

הנאשמת הדגישה שהיא אינה מקלה ראש בעבירה שנעברה, אולם סבורה שבמקרה זה יש להימנע מהרשעתה ולשלוח אותה לקבלת תסקיר על מנת שיבחן את שאלת אי ההרשעה.

3.המאשימה התנגדה לבקשה וטענה שיש להרשיע את הנאשמת בהתאם להודייתה בעובדות כתב האישום. לטענת המאשימה, עניינה של הנאשמת אינה שונה מעניינם של נאשמים אחרים שהודו והורשעו בעבירות דומות של העסקת עובד זר ללא היתר בביתם. נטען, שכל טענות הנאשמת הן טענות ספקולטיביות ואינן קונקרטיות, על אף שהמאשימה הודתה שיש השלכות להרשעה.

המאשימה טענה שעל פי בדיקתה לא אמורה להיות לנאשמת בעיה לקבל אשרה לארצות הברית מכיוון שבהתאם לחוקי ארצות הברית האשרה נשללת במקרים של עבירות חמורות או בעבירות שבהן נגזר עונש של 6 חודשי מאסר.

עוד נטען, כי הנאשמת היא שותפה בכירה ולא עורכת דין שכירה ולכן לאור מעמדה סבורה המאשימה שלא יגרם לה נזק חמור גם אם תהיה לה מניעה לעבוד בחוץ לארץ ויתכן שבמשרד יסתפקו בהעברתה למחלקה אחרת או שימצא לה פתרון אחר, אבל לא מדובר ב'מכת מוות' כלשונה.

המאשימה הוסיפה שבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין יכול להטיל על הנאשמת את אחד העונשים הקבועים בסעיף 68 לחוק לשכת עורכי הדין, לרבות הוצאה מהלשכה. אולם נטען, שקודם להטלת העונש על בית הדין המשמעתי לקבוע שמדובר בעבירה שיש עימה קלון ולכן ישנה אפשרות שעבודתה של הנאשמת כעורכת דין לא תופסק והיא רק תקבל אזהרה, נזיפה, קנס או השעיה לתקופה קצרה.

המאשימה הסבירה שבשירות המבחן יושבים עובדים סוציאלים המתמחים בשיקום ובטיפול בעבריינים. במהלך הכנת התסקיר נבדקת אישיותו של העבריין, מעשיו, תפקודו ומערכת ערכיו. נטען שאין מחלוקת כי לנאשמת ערכים טובים ולכן אין טעם לשלוח אותה לקבלת תסקיר.

המאשימה הפנתה פסק דינו של בית הדין הארצי בענין מישאלוף וכן להחלטות של ערכאות שונות שדחו בקשות לקבלת תסקיר משירות המבחן בעניינם של נאשמים וטענה שיש לדחות את הבקשה.