הע"ז 49391-02-14 מדינת ישראל נ' מולד וולטש

1.ביום 8.12.15 הורשעה הנאשמת בעבירות שיוחסו לה בכתב האישום המתוקן, משלא התייצבה לדיון שנקבע במעמדה.

 כן נקבע כי טיעונים לעונש ישמעו ב- 16.2.16 והובהר לנאשמת בהחלטה כי ככל שלא תתייצב, ייגזר דינה בהיעדרה.

בקשת דחייה מטעם הנאשמת (בהסכמה) נעתרה ונקבע מועד ל- 15.3.16 (החלטה שנתקבלה במשרד ב"כ הנאשמת כאמור באישור מסירה בנט מ- 18.2.16).

משלא התייצבה הנאשמת – נשמעו טיעוני המאשימה, תוך שנתאפשר לנאשמת להגיב בכתב עד 18.3.16.

יום קודם לכן ביקשה הנאשמת כי ישמעו טיעוניה בע"פ (חלף טיעוניה בכתב), ולאחר הפנייה למסמכים שונים – נקבע לטיעוניה ליום 18.4.16 ונשמעו טיעוניה מפי בא כוחה.

הנאשמת עצמה לא ביקשה לומר דבר.

המאשימה השיבה לטענות הנאשמת.

2.המאשימה עתרה להטיל על הנאשמת קנס במתחם שבין 25,000 ₪ ל- 40,000 ₪, בשים לב לחומרת העבירה, משך ביצועה הארוך, אופי ההעסקה ואופי ההליך. כן עתרה לחיוב הנאשמת לחתום על התחייבות להמנע מביצוע עבירה.

משהעלתה הנאשמת הטענה כי יש לבטל ההרשעה – השיבה המאשימה כי על הנאשמת היה להוכיח באותות ובמופתים פגיעה ודאית (ולא אפשרות / סברה כי תתכן פגיעה), כפי שאף הובהר בהלכת "חדוות הורים" (ע"פ 57160-01-14).

הנאשמת טענה כי מדובר בעובדת שנשכרה על מנת לטפל באביה של הנאשמת (לו היה היתר להעסקת עובדת זרה) ושנפטר בספטמבר 2014. ואכן בכתב האישום יוחסה לה העסקה בת חודשים בלבד (בכתב האישום המתוקן: כ- 5 שנים), כי היא אם חד-הורית המגדלת 2 קטינות במשמורת מלאה, ללא כל עזרה או תמיכה, שעשתה הכל לקבל היתר. נוצר קשר בינה לעובדת שטיפלה במסירות באב הנאשמת. לא מדובר ברווחה אלא רק בדאגה לאביה והצורך להתפרנס, כעו"ד, כי היא מבקשת להתקבל כחברה בבורסת היהלומים על מנת להתקדם בקריירה נוספת. ובערב חג החירות טענה כי איננה עבריינית חוזרנית, ללא עבר פלילי, אצילת נפש – והרשעה תגרום לה נזקים בלתי הפיכים. (הוגש דף מתקנון בורסת היהלומים). הנאשמת עתרה לביטול הרשעתה, לאחר תסקיר.