הע"ז 42798-02-15 מדינת ישראל נ' הרפז קורץ ואח' - פסקדין

בישיבת ההקראה, שהתקיימה בפניי היום, הורשעו הנאשמים, על פי הודאתם בעבירות של העסקת עובד זר שלא כדין, עבירה על סעיפים 2 (א)(1) ו- (2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991 (להלן – "חוק עובדים זרים" או "החוק").

כל אחד מהצדדים טען בפניי לעונש.

ב"כ המאשימה טענה כי מדובר בעבירה של העסקה שלא כדין כאשר נסיבות העבירה הן חמורות, למשך תקופה ארוכה של 5 חודשים. העובדת הזרה לנה בביתם של הנאשמים, הועסקה על ידם על בסיס קבוע במשרה מלאה וזאת על רקע כך שנכנסה לישראל באשרת עבודה לתחום הסיעוד שתוקפה פג בשנת 2009. מכאן, שבעת שהנאשמים החלו להעסיק אותה, היא שהתה בישראל שלא כדין.

ב"כ המאשימה סקרה בקצרה את המצב הנוהג בישראל ביחס להעסקת עובדים סיעודיים והחומרה המיוחסת לכך והטעימה כי במדינת ישראל ניתנים היתרים לעובדים זרים במספר תחומים מצומצם כאשר ניכר שבתחומים אלה יש מחסור בעובדים ישראלים. בשנים האחרונות, הוסיפה, קיימת תופעה של עובדים סיעודיים שנוטשים את המעסיקים החוקיים שלהם ועוברים לעבוד במשק בית - ענף שלא הוכר על ידי המדינה ושיש בו מחסור. כך נוצר מצב שעולה מספר העובדים הלא חוקיים ומאידך הקשיש הסיעודי שקיבל היתר להעסקה מקבל עובד זר חדש וכך עולה מספרם של העובדים הזרים החוקיים ולא חוקיים במדינת ישראל.

עוד טענה כי בענייננו חל תיקון 15 לחוק עובדים זרים ועל כן יש להשית על הנאשמים עונש מינימום שלא יפחת מכפל הקנס המנהלי, היינו, 10,000 ₪, כשהקנס המקסימאלי בנסיבותיו של תיק זה (העסקה שלא במסגרת משלח-ידם של הנאשמים) עומד על 58,400 ₪.

ביחס למתחם הענישה, טענה כי המדינה סבורה שהוא צריך לנוע בין 20% ל- 80% מהקנס המקסימלי ומאחר ובהתאם לראיות הנאשמת היתה מעורבת יותר במסגרת ההעסקה של העובדת, מבוקש כי הקנסות שיושתו בתוך המתחם על כל אחד מהנאשמים יהיו שונים, כאשר בשקלול הנסיבות לחומרא של ביצוע העבירה מבוקש שהקנס שיושת על הנאשמת יהיה בגובה 18,000 ₪ ועל הנאשם 8,000 ₪.

כמו כן ביקשה כי ככל ותהיה פריסה לתשלומים יקבע ביה"ד כי ככל שלא ישולם אחד מהתשלומים יעמוד מלוא הקנס לפירעון מידי וכי בית הדין יורה להם לחתום על התחייבות להימנע מעבירה בה הורשעו למשך 3 שנים.

ב"כ הנאשמים טענה לעונש והטעימה במקרה דנן, העובדת הזרה לא נטשה מטופל קשיש שכן כלל לא סעדה מטופל כלשהו בזמנים הרלוונטיים להעסקתה אצל הנאשמים.