הע"ז 36228-05-14 מדינת ישראל נ' כהן ברון ואח'

1.ביום 22.8.16 הורשעו הנאשמים בעבירה שיוחסה להם בכתב האישום, העסקה שלא כדין של עובדת זרה במשך כ- 5 שבועות, תוך הלנתה בביתם.

2.ביום 13.12.16 נשמעו בפני טיעוני הצדדים לעונש:

המאשימה טענה כי המניע המרכזי להעסקת עובדת זרה הוא כלכלי ומשכך, יש להרתיע את הנאשמים ו/או נאשמים אחרים ע"י עונש כלכלי כבד.

עפ"י תיקון 15, משנת 2010 יש להעמיד את הקנס המינימלי בגין הרשעה של עובד זר על כפל הקנס המנהלי ולכל אחד מהנאשמים.

מתחם הענישה הראוי נע בין 20%-80% לקנס המקסימלי, ולענייננו, עתרה לקבוע קנס בסך 16,000 ₪ לכל אחד מהנאשמים.

הנאשמים טענו כי הורשעו בהעסקה לתקופה של 5 שבועות כשלעובדת ביטוח רפואי. עפ"י תיקון 113 וסעיף 40(ב) העונש המתאים הוא ביחס הולם לחומרת המעשה, מידת האשם.

הערך החברתי הוא על הציר הנמוך יותר ובעבירה מנהלית שהקנס עליה 5,000 ₪ ומשהעבירה היא בת 5 שבועות יש לקבוע מתחם הענישה על הרף הנמוך בין 10-15 אלף ₪, ולשני הנאשמים יחדיו, משמדובר בתא כלכלי אחד, מדובר בזוג נורמטיבי, ללא עבר פלילי, העבירה נעברה לפני 4 שנים, עבירה בתום לב, כשבטעות סברה הנאשמת כי יכולה היא להעסיקו, לאור דברי האזרח.

רק שנתיים וחצי לאחר העבירה הוגש כתב האישום, הגם שהחקירה הייתה פשוטה, המאשימה נצרכה ל- 4 שנים עד להגשת כתב האישום, ואף הטיסה העובדת מהארץ, בלא שנתאפשרה חקירתה.

הנאשם, עו"ד ששמו הטוב הוא פרנסתו. יש ליתן משקל לקולא בכך ששמו ושם אשתו פורסם במקומון בהבלטה (הכתבה צורפה לאחר הדיון) ויש להתחשב גם בכך שהנאשם שָכל את אביו, שהקשר אתו היה חזק והוא באבל כבד.

הנאשם בשם הנאשמים הבהיר כי מדובר בטעות חד פעמית, קצרה, הרחוקה מרחק אדיר מאורח חייהם, מה שלא יחזור בעתיד כי ההיסטוריה שלהם (עברם הנקי), עומדת לזכותם.

3.ולהחלטתי – 

בענייננו חל חוק 113 לחוק ואף תיקון 15 לחוק עובדים זרים, כשהתנהל בפניי הליך הוכחות (כולל דיון בבקשה לביטול כתב אישום).

אין חולק גם כי כל אחד מהנאשמים "נהנה" באופן כזה או אחר מהעסקתה של העובדת הזרה בבית הנאשמים. גם הטענה כביכול, היה לעובדת הזרה ביטוח רפואי – אין לקבלה, שהרי כזה נעשה בדיעבד לעבירה (נ/4).

אין לשכוח גם כי עסקינן בעבירה כלכלית, כשהערך החברתי-מוסרי שנפגע בביצוע העבירה, כבר נקבע בפסיקה (לדוגמא, ראה: ע"פ 1001/01 מד"י נ' נפתלי).