הע"ז 33250-09-13 מדינת ישראל נ' אהרוני ואח' - פסקדין

א.הנאשמים הורשעו בהכרעת דין מיום 11 במאי 2015 בהעסקה שלא כדין של עובדת זרה, נתינה גיאורגית ("העובדת"), בעבודות אופֶּר, משק בית ונקיון בביתם, בניגוד להוראות סעיף 2(א)(1)(2) לחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991 ("החוק") וסעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ("חוק העונשין"), ובמשך תקופה של שנתיים ו-11 חודש, תוך שהלינו העובדת בביתם.

ב.המאשימה טענה כי הנאשמים ניהלו ההליך במלואו, כי עסקינן בעבירה חמורה שהינה בעיה חברתית ומוסרית וכי עפ"י הפסיקה אין להטיל קנס סמלי, בלא שיובאו נימוקים מיוחדים [בג"צ 9722/04 פולגת נ' מ.י; הע"ז (י-ם) 236/07 מ.י. נ' א.ש. אהרונוב].

השיקול הכלכלי הוא המניע המרכזי להעסקת עובד זר ללא היתר, ומשכך, קנס כבד ירתיע הנאשמים והציבור מלעבור עבירה דומה. [הע"ז (ב"ש) 1535/08 מ.י. נ' אספס דרום].

כן הפנתה לתיקון 15 לחוק, שהעמיד הקנס המינימלי לכל אחד מהנאשמים על כפל הקנס המנהלי.

בנסיבות דנן טווח הענישה הוא בין 20,000 ל-45,000 ₪ ובענייננו, 35,000 ₪ יהווה עונש הולם לנאשמים, תוך שיקלול חומרת העבירה, משך ביצועה הארוך, אופי ההעסקה וניהול ההליך עד סופו.

כן עתרה המאשימה לחיוב הנאשמים לחתום על התחייבות.

ג.הנאשמים טענו כי במקרה מובהק זה יש להקל עליהם, משלא ידעו לכל אורך התקופה כי העובדת אינה רשאית לעבוד אצלם, שכן עו"ד שטיפל בהסדרת מעמדה, הבהיר להם, כי היא רשאית לעבוד אצלם. הנאשמת סמכה על בדיקה זו שביצע הנאשם אצל עו"ד כאמור.

העובדת היתה חופשיה לצאת ולהכנס לביתם, מה שמוכיח כי לא ידעו הנאשמים כי מדובר בעובדת לא חוקית.

לעובדת שולם שכר ראוי ואף תנאים סוציאליים משלימים.

הנאשמים אנשים נורמטיבים, ללא עבר ועסקינן בעבירה ראשונה עבורם וגם מאז העבירה לא עברו כל עבירה. הנאשמים שיתפו פעולה עם שלטונות החוק, התייצבו לחקירה אליה הוזמנו, המציאו מסמכים ולא גרמו לבזבוז זמן מיותר.

עצם הרשעתם הוא עונש כבד מנשוא ויש להסתפק בו. מדובר בתא משפחתי אחד.