הע"ז 28129-07-13 מדינת ישראל נ' בן צבי קוברינסקי ואח'

ביום 5/10/16 הורשעה הנאשמת 1 גב' אורלי בן צבי קוברינסקי (להלן: "הנאשמת") בגין העסקת עובדת זרה ללא היתר (עבירה לפי סעיף 2(א) לחוק עובדים זרים, תשנ"א 1991). המעשים בגינם הורשעה הנאשמת בוצעו בשנת 2010 בעת שהנאשמת העסיקה בלא היתר עובדת זרה אזרחית הפיליפינים בביצוע עבודות משק בית והשגחה על ילדים בביתה.

להשלמת התמונה יובהר כי באותה הכרעת דין הוטלה על הנאשם 2, בן זוגה של הנאשמת 1 התחייבות להימנע מעבירה בלא הרשעה, הכל כמפורט בהכרעת הדין מיום 5/10/16. בגין ההחלטה זו הוגשו ערעורים על ידי שני הצדדים (ע"פ 45511-11-16; ע"פ 41938-11-16).

טיעוני הצדדים לעונש:

ב"כ המאשימה פירטה בפני בית הדין את חומרת העבירה המיוחסת לנאשמת אשר כללה מעת לעת הלנה של העובדת בביתם של הנאשמים.

לטענת המאשימה רף הענישה הראוי בנסיבות העניין נע בין הרף התחתון העומד לשיטתה על 20% מהקנס העונשי המקסימלי ועד הרף העליון העומד על 80% מהקנס העונשי המקסימלי ובסך הכל 46,720 ₪, ובנסיבות העניין עתרה לקנס בסך 20,000 ₪.

המאשימה הפנתה לפסיקה בנסיבות דומות בה רף הענישה נע בין 12,000 – 15,000 ₪ לכל נאשם.

ב"כ הנאשמת טען כי הנאשמת נעדרת כל עבר פלילי עוסקת בפעילות התנדבותית והסתבכה לפני שנים בביצוע העבירה דנן, בנסיבות יוצאות דופן, על רקע מחלת בנה, בשל הצורך להוסיף שעות עבודה על אלה שביצעה העובדת הישראלית שהועסקה על ידה במשרה מלאה, ותוך הסדרת ביטוח רפואי לעובדת הגם שהועסקה באופן חלקי.

ב"כ הנאשמת טען כי בנסיבות העניין עצם ההרשעה בפלילים מהווה עבור הנאשמת עונש מרתיע כשלעצמו וכן ביקש להפנות לרושם החיובי שהותירה עדותה של הנאשמת על בית הדין כמפורט בסעיף 46 להכרעת הדין.