הע"ז 24056-12-14 - פסקדין

בפניי בקשת הנאשמים להורות על ביטול כתב האישום שהוגש כנגדם בטענה של הגנה מן הצדק בשל מה שהגדירו כאכיפה בררנית.

אקדים אחרית לראשית ואציין, כי לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת תגובת המדינה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, ואלו הם טעמיי.

טענות הנאשמים

לטענת הנאשמים, החלטת המאשימה להגיש כנגדם כתב אישום חלף הטלת קנס מנהלי אינה סבירה, בלתי נסבלת ונגועה באפליה. לטענתם, במקרים של "זוגות נבחרי ציבור", כגון הגב' נילי פריאל, הגב' אביבה וינשטיין והגב' לוסי שטיינמץ, המאשימה נוטה להגיש כתבי אישום רק כנגד האישה ולא כנגד הבעל (סעיף 4 לבקשה).

לטענתם, מדובר בבני זוג ששהו מרבית חייהם הבוגרים בבלגיה, ועם עלייתם ארצה לא הכירו טוב את "הבירוקרטיה הישראלית", כדבריהם. בני הזוג סועדים את אמה הנזקקת של הנאשמת 1, פעילים במספר ארגונים ולא התכוונו לעבור על חוקי המדינה. יתרה מכך, הנאשם 2 מרבה לשהות בחו"ל וכלל לא היה מעורב בפרטי העסקתה של העובדת הזרה.

בהתאם להלכת שיצאה מבית המשפט העליון, דרך המלך בנוגע לקנסות מנהליים היא הטלת קנס מנהלי ולא הגשת כתבי אישום, שכן יש לכך השלכות קשות על יכולתם של המבקשים להשתלב בשוק העבודה, לקבל רישיון לעיסוק, לקבל ויזה למדינות שונות וכל זה יפגע בחופש העיסוק שלהם, בחופש התנועה ובשמם הטוב (סעיף 22 לבקשה).

לאור הפרשות שהוזכרו לעיל בנוגע לאנשי ציבור, הרי משהוגש במקרה דנן כתב אישום כנגד שני בני הזוג, מדובר באכיפה בררנית ודין כתב האישום להתבטל.

ב"כ המאשימה הקדים וטען כי עומדת למאשימה חזקת תקינות המעשה המנהלי והדגיש כי ביטול כתב אישום מחמת הגנה מן הצדק לא ייעשה אלא במקרים חריגים, בהם בית המשפט משתכנע כי יש ההליך משקף פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות.