הע"ז 2402/09, 1097/10, 1096/10, 2643/09 דייגי נמל תל אביב בע"מ ואח' נ' מ.י. משרד התמ"ת המחלקה המשפטית-עו"ז - פסקדין

1. לפני בקשת הנאשמים לחיוב המאשימה בהוצאות הגנתם בהתאם לסעיף 80 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן- חוק העונשין) לאור זיכויים מאשמה במסגרת חלק מכתבי האישום אשר הוגשו נגדם.

2. תמצית העובדות הצריכות לעניין:

א. כנגד הנאשמים הוגשו 4 כתבי אישום נפרדים אשר הדיון בהם אוחד. הנאשמים הואשמו בעבירות של העסקה שלא כדין לפי סעיפים 2(א)(1)-(2) וסעיף 5 לחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991 (להלן- חוק עובדים זרים).

ב.ביום 25.11.13 בוטל כתב אישום אחד (הע"ז 1096/10). בהכרעת הדין מיום 10.5.14 זוכו הנאשמים 2 ו-3 מכל האישומים שהוגשו כנגדם במסגרת שלושת כתבי האישום המאוחדים, וזאת מהטעם שלא הוכח כי הם היו נושאי משרה פעילים בתאגיד, על אף העובדה שהיו רשומים כבעלי מניות בזמן ביצוע העבירה. כן זוכתה הנאשמת 1 מכתב אישום אחד, והורשעה באישום אחד מבין שניים בכל אחד משני כתבי האישום הנותרים.

3.המסגרת הנורמטיבית

סעיף 80(א) לחוק העונשין התשל"ז-1977 קובע כי:

"משפט שנפתח שלא דרך קובלנה וראה בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופיצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה, או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב–1982 בסכום שייראה לבית המשפט; במשפט שמנהל קובל רשאי בית המשפט להטיל על הקובל תשלום כאמור."

בהתאם להלכה, תנאי מקדמי אם כי לא מספק לפסיקת הוצאות הינו כי הנאשם הועמד לדין פלילי ויצא זכאי (ע"פ 4466/98 ראמי דבש נ' מדינת ישראל ואח', פ"ד נו(3), 73).

אשר לעילות הפיצוי קובע סעיף 80 שתי עילות, הראשונה לפיה "לא היה יסוד להאשמה" והשנייה "נסיבות אחרות המצדיקות זאת".

אשר לעילה הראשונה, קבע בית המשפט העליון בפרשת דבש לעיל, כי:

"המושג 'לא היה יסוד לאשמה' מצייר מצב קיצוני של אי-סבירות בולטת, וגם אם אמרנו כי המושג 'לא היה יסוד' פורש עצמו לא רק על מקרים שבהם יסוד ההאשמה הוא יסוד רעוע..גם אז לא נוכל להרחיק לכת רב מכך."