הע"ז 2373-09 מ.י. משרד התמ"ת המחלקה המשפטית-עו"ז נ' דור יניר עבודות בע"מ ואח' - פסקדין

בדיון שהתקיים בפני ביום 10/7/14 הורשעו הנאשמים, על יסוד הודאתם, בגין העסקת עובדים זרים ללא היתר (עבירה לפי סעיף 2(א) לחוק עובדים זרים, תשנ"א 1991 [להלן גם: "החוק"]). העובדים, תושבי איו"ש, הועסקו על ידי הנאשמים בביצוע עבודות בניה באתר הסמוך לצומת ביל"ו. מעובדות כתב האישום עולה כי ביום 14/2/06 הועסקו באתר 4 עובדים וביום 21/6/06 הועסקו 3 עובדים.

הנאשם 2 הודה בביצוע העבירות לפי סעיף 5 לחוק (אחריות נושא משרה), בעת סיום פרשת התביעה, לאחר ששמע את הערות בית הדין בעניין המצב המשפטי בנוגע לאחריות מנהל פעיל בתאגיד.

בהמשך אותה ישיבה נשמעו טיעוני הצדדים לעונש. ב"כ המאשימה טען ביחס לחומרת העבירות, וציין כי טווח הענישה המתאים ביחס לנאשמת 1 , בשים לב לכך שמדובר בשני אירועים ובהעסקת 7 עובדים הוא בין 500,000 ₪ ל- 700,000 ₪. אשר לנאשם 2 ב"כ המאשימה מנה את הנסיבות לקולא ובכלל זה חלוף הזמן למן ביצוע העבירות (אציין כי בירור ההליך נדחה בין היתר מאחר שהנאשם 2 ריצה עונש מאסר בגין עבירות אחרות שנוגעות לפעילות הנאשמת 1), ובשים לב למצבו הכלכלי הקשה של הנאשם 2, יליד 1977, אב לשלושה ילדים אשר הסתבך בחובות כבדים, והוא עובד כיום כשכיר במשכורת שאינה גבוהה. במכלול נסיבות העניין ב"כ המאשימה סבור כי טווח הענישה ההולם לנאשם 2 הוא בין 5,000 ל- 10,000 ₪ (בפריסה לתשלומים) וזאת בנוסף לענישה מרתיעה, צופה פני עתיד בדרך של מאסר על תנאי לשלושה חודשים וחתימה על התחייבות להימנע מעבירה.

הנאשם מצדו, טען בפני בית הדין כי בחודש ספטמבר 2013 השתחרר ממאסר שהושת עליו בגין עבירות הקשורות לפעילות הנאשמת 1. לדבריו הוא עובד כיום כשכיר במאפיית אנג'ל ומועסק כנהג חלוקת לחם בשעות הלילה בשכר של כ- 6,000 ש"ח. לדבריו הוא נתון בחובות כבדים, ומתקשה לפרנס את משפחתו לדבריו רק בגין חובו למע"מ עליו לשלם 3,200 ₪ בחודש.

טווח הענישה

העבירות על חוק עובדים זרים נקבעו כעבירות מנהליות, והקנסות המנהליים שהוצמדו להן הן בשיעורים משמעותיים, ובהיקפים של אלפי שקלים. ניכר, כי בעת שנקבע שיעור הקנס, הדעת ניתנה לכך שהעסקת עובדים זרים בניגוד לדין משיאה למעסיקיהם תועלת כלכלית של ממש, כאשר את המחיר משלם הציבור, ובפרט מקום שלא היתה הקפדה על כך שעובדים זרים ישובו לארצותיהם עם פקיעת אשרת העבודה. לכל אלה הצטרפה תופעת הפגיעה הקשה בזכויות היסוד של העובדים הזרים, אשר התרחשה בהיקף גדול מצד חלק מהמעסיקים, ופגעה בערכי יסוד של החברה ובדמותה ובתדמיתה של המדינה מפנים ומחוץ. עמד על כך בית המשפט העליון בבג"צ 9722/04 פולגת נ' מ"י עת קבע כדלקמן:

"ההשלכות השליליות של העסקת עובדים זרים הביאו לגיבוש מדיניות ממשלתית שתכליתה לצמצם את תופעת העובדים הזרים הנכנסים לישראל, ולהבטיח יציאת העובדים עם פקיעתו של ההיתר. ההתמודדות נעשתה בדרכים שונות ומגוונות. הוחמרו המגבלות על העסקת עובדים זרים; הוגברה האכיפה על יציאתם את הארץ; והותנו תנאים שמטרתם להחליש את המניעים של המעסיקים לבקש להעסיק עובדים זרים על חשבון עובדים מקומיים." (פורסם באתר נבו)

דא עקא, שבמקרים רבים, ההרתעה שיוצר הקנס המנהלי, העומד על סך 5,000 ₪ (לכל עבירה), איננה מספקת, ולא אחת הוברר כי מי שהוטל עליו קנס מנהלי איננו נרתע מלשוב ולבצע עבירות.

במקרה כזה הוסמך תובע לנקוט הליך פלילי יזום, במסגרתו נחשף הנאשם לקנס העונשי המקסימלי שנקבע לעבירה בחוק, העומד על סך 116,800 ₪.

על רקע האמור אבהיר, כי מקום שמדובר בכתב אישום שמוגש בעקבות בקשת נאשם להשפט, מתווה המחוקק מדיניות ענישה ברורה, ולפיה הקנס שיוטל בהליך הפלילי, לא יפחת מהקנס המינהלי שהוטל בגין אותה עבירה אלא מנימוקים שירשמו (ראה סעיף 14 לחוק העבירות המנהליות, תשמ"ו - 1985), ואולם, מקום שמדובר בכתב אישום יזום, לא הותוותה מדיניות עונשית בחוק.