הע"ז 1968-07-12 מדינת ישראל נ' דורון ואח'

בפניי בקשת הנאשמים להורות על ביטול כתב האישום שהוגש כנגדם מכוח סעיף 149 לחסד"פ.

אקדים אחרית לראשית ואציין, כי לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ראיתי לדחות את הבקשה, והכל כמפורט בהחלטתי להלן.

טענות הנאשמים בתמצית

1. החיפוש בביתם נערך ע"י המפקחים מטעם המאשימה בניגוד לחוק ובניגוד לנהלים ועל כן הראיות שהושגו פסולות;

2. כתב האישום הוגש בשיהוי של למעלה משנתיים לאחר מועד הביקורת, וזאת ללא הצדק סביר;

3. מדובר בעבירה מנהלית אשר יש לאכוף אותה ככזו, היינו באמצעות הטלת קנס מנהלי ולא באמצעות הגשת כתב אישום. המאשימה החילה את מדיניות האכיפה שלה למפרע כנגד הנאשמים;

4. דין כתב האישום להתבטל בשל אכיפה בררנית, הן בשל העובדה שהמדינה לא הרבתה להגיש כתבי אישום באותה תקופה, והן משום שכאשר הוגש כתב אישום, הוא הופנה כנגד אחד מבני הזוג בלבד. מכאן, שהמאשימה "לא גזרה גזירה שוה לכל המעסיקים אשר העבירות שבצעו זהות הן" (סעיף 72 לבקשה), ועל כן מן הדין להורות על ביטול כתב האישום;

    

   טענות המאשימה

5. בשלב זה חומר הראיות אינו מונח בפני בית הדין ועל כן כל הטענה בדבר כניסה בלתי חוקית לכאורה לביתם של הנאשמים צריכה להתברר במסגרת שלב הראיות ולא כטענה מקדמית.