הע"ז 1885-10-13 - פסקדין

1.לפניי בקשת הנאשמים למחיקת כתב האישום.

טענות הצדדים

2.הנאשמים טענו כי מהעדויות שהוצגו בפני בית הדין עולות שתי אפשרויות סבירות: האחת, שלעובדת מושא כתב האישור היה אישור חוקי לשהות בישראל אולם הוא אינו רשום במערכת "אביב". השנייה, שלעובדת היו אשרות לא חוקיות שזויפו על ידי נציגי המשינה והנאשמים אל יכלו לדעת שהם מעסיקית אותה בניגוד לחוק.

נטען כי אין מדובר בטענות שיש לטעון בסיכומים מכיוון שכאשר נאשם טוען ל"ספק סביר" באשמתו עליו להציג אפשרות סבירה שפעל על פי החוק או שפעל ללא מחשבה פלילית ואם הציג מסלול חלופי סביר יש לזכותו. נטען כי אם אין למאשימה הסבר מדוע המסלול החלופי החוקי שהציג הנאשם אינו סביר, אין טעם להמשיך במשפט. לטענת הנאשמים, אם יש ספק בנוגע למוצג נ/3 שהגישו לבית הדין, אזי יש ספק גם בתעודת עובד הציבור ולכן יש למחוק את כתב האישום.

3.מנגד טענה המאשימה כי הבקשה היא נסיון לערער על החלטת בית הדין מיום 22.1.2017 ולפיה כל טענות הצדדים בנוגע למוצג נ/3 ייטענו בסיכומים ויידונו במסגרת פסק הדין. המאשימה טענה כי שלב הניתוח של כל הראיות והעדויות שהוצגו בפני בית הדין הוא שלב הסיכומים ואם הנאשמים מעוניינים לטעון לזיכוי על סמך מסקנותיהם מהעדויות והראיות, עליהם להכריז "אלו עדיי", בכדי שניתן יהיה לגשת לפרשת הסיכומים ומתן הכרעת הדין.

המאשימה הוסיפה כי נגד הנאשמים אף תלויה ועומדת עבירה נוספת הנוגעת להעסקת העובדת ללא ביטוח רפואי, עבירה שחלה על כך מעסיק בין אם העובדת מועסק כחוק ובין אם לא.

4.הנאשמים הוסיפו וטענו בתשובה כי המאשימה לא התייחסה לטענותיהם לגופן. עוד נטען כי הבסיס לבקשה הם סעיפים 149(4) ו-159 לחוק סדר הדין הפלילי. נטען כי אם בית הדין סבור שיש להמשיך בניהול ההליך עליו לנמק החלטתו ולהתייחס לכל אחת מטענות הנאשמים. נטען כי כשבוחנים את כתב האישום אין ראיות להוכחת אשמתה של הנאשמת. נטען כי בכתב האישום לא נכתב שהעובדת הייתה במעמד של מבקשת מקלט במועד תפיסתה במלון או קודם לכן. עוד נטען כי למעשה ראיות התביעה הסתיימו רק לאחר עדותו של מר צעירי ולאחר שהמאשימה הציגה בפני בית הדין את המסמכים הנוגעים לאשרות שביקשה העובדת מיחידת המסתננים. נטען כי המאשימה לא סותרת את הטענה שהאשרות של העובדת יכולות להינתן מגורמים שונים נוספים ולכן תעודת עובד הציבור אינה משקפת את כל האשרות שניתנו לה. בנוסף נטען כי המאשימה הסתירה מעיני בית הדין שהייתה בקשר עם העובדת עד חודש 12/2012.

יצוין כי הנאשמים טענו טענות נוספות בהתייחס לעדויות שנשמעו בהליך, שאין זה המקום לפרטן.

התשתית המשפטית

5.אקדים את המאוחר ואציין כי לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי שדין הבקשה להידחות, כפי שיפורט להלן.

6.הנאשמים טענו שהם מבססים את בקשתם על סעיפים 149(4) ו-159 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החוק). וזה נוסח הסעיפים:

סעיף 149(4) לחוק קובע כך: