הע"ז 18395-02-11.19 ינואר 2015 - פסקדין

בפניי בקשתן של הנאשמות 1 ו- 2 להורות על ביטול כתב האישום, שהוגש כנגדן מחמת הגנה מן הצדק, ואשר מייחס להן עבירות של העסקה כחברת כוח אדם שלא כדין וללא הסדרת ביטוח רפואי ואחריות נושא משרה, בהתאמה.

טענות הנאשמות

1. לטענת הנאשמות, העובד הזר, שהעסקתו שלא כדין מיוחסת להן, הגיע מיוזמתו למלון שבו השימה הנאשמת 1 עובדים ומנהלת התפעול של המלון, הגב' אפללו, אשר ראיינה אותו, מצאה כי יש ברשותו אשרת עבודה בתוקף, לפיה הוא רשאי לעבודה בישראל. הנאשמת סמכה ידיה אפוא על דבריה של הגב' אפללו וביצעה את הפעולות הדרושות להעסקתו.

2. עסקינן בעבירה מנהלית, שדרך המלך לגביה היא הטלת קנס מנהלי ולא הגשת כתב אישום ולבית הדין הסמכות לבקר את החלטתה של המאשימה ולהתערב בה שכן במקרה דנן, המאשימה לא שקלה את כלל הנסיבות הרלבנטיות, ובין היתר, פעלה בניגוד לסעיף 5.2.6 להנחיה מס' 4.3041 להנחיות היועמ"ש, המפרט את רשימת הנסיבות שבהן יהיה נכון להגיש כתב אישום. בדומה, כתב האישום הוגש גם בניגוד להנחיות משרד התמ"ת.

3. עוד נטען, כי היה על המאשימה לשקול את העובדה לפיה לנאשמות אין עבר פלילי והעובד, שהיה בעל אשרת עבודה בענף הסיעוד, לא נטש את עבודתו בתחום זה אלא, בנוסף ובמקביל עסק בשטיפת כלים במלון.

4. עוד טענו, כי היה על המאשימה לקחת בחשבון את ההשלכות שעשויות להיות להרשעתן של המבקשות, ובעיקר את העובדה שנוכח הרשעה, הנאשמת 1 תיאלץ לסיים את פעילותה, דבר שיגרור פליטתם של 700 איש למעגל העבודה.

    

   טענות המאשימה

5. מחומר החקירה עולה כי העובד הועסק במלון לפחות כחודש וחצי עובר למועד הביקורת, וזאת מבלי שהוסדר לו ביטוח רפואי.

6. הנאשמות התייחסו לעובדות העולות מחומר החקירה, וממנו עולה, כי היה בידיהן זמן מספיק לבדוק את מסמכיו ואת מעמדו.