גזר דין 1706-08

בהתאם להכרעת הדין מיום 12.6.14, הורשע הנאשם, מר אפרים רוני ביטון (להלן: "הנאשם"), בעבירה של העסקת עובד זר ללא חוזה העסקה בכתב- עבירה לפי סעיף 2(ב)(2) לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) התשנ"א- 1991 (להלן: "חוק עובדים זרים") ועבירה של אי החזקת מסמכים באתר, עבירה לפי סעיף 2(ב)(5) לחוק עובדים זרים, והכל במסגרת אחריותו כמנהל ונושא משרה בתאגיד, לפי סעיף 5 לחוק עובדים זרים.

בדיון מיום 10.7.14 פרסו הצדדים את טיעוניהם לעונש.

המאשימה ביקשה להשית על הנאשם קנס כספי בסך של עד 140,000 ₪, שהוא העונש המרבי, בנוסף להתחייבות כספית להימנע מלעבור עבירה על חוק עובדים זרים, למשך תקופה של שלוש (3) שנים ובגובה 116,000 ש"ח.

המאשימה ביקשה להשית על הנאשם עונש חמור כאמור, בשים לב לחומרה שיש לייחס לעבירות מסוג זה שבהן הורשע הנאשם.

הנאשם מצידו הדגיש את עברו הנקי. הוא ביקש להתחשב בכך שהחברה עצמה בפירוק, וכי הבעלים נמחק מכתב האישום, ורק הוא נאלץ לשאת באחריות. וכן, כי לאורך הדרך נתקל בסירוב לעבור למסלול המנהלי, ובסופו של יום הורשע בעבירות קלות משמעותית בחומרתן מאלו בהן הואשם מלכתחילה. לדבריו, הרשעתו בשים לב למקצועו (רו"ח), היא כשלעצמה עונש חמור. הנאשם גם ביקש שאשקול "ביטול הרשעה" כנגד "עבודות שירות".

לא אחת נפסק כי הסמכות לבטל הרשעה צריך שתופעל על ידי בתי המשפט במשורה. נקודת המוצא היא כי אדם אשר הוכחה אשמתו בהליך פלילי - יש להרשיעו בדין. ההרשעה מהווה פועל יוצא מהפרת הנורמה הפלילית ומסייעת למיצוי ההליך הפלילי ותכליותיו. בנוסף, הקפדה על עצם ההרשעה נדרשת לצורך העברת המסר ההרתעתי הרצוי, ועל מנת "לשוות למעשה העבירה תווית של מעשה פסול בעיני החברה, שגמול עונשי בצידו" (ע"פ 5102/03 מדינת ישראל נ. קליין (04.09.07)).

סמכותו של בית המשפט ליתן צו מבחן ללא הרשעה, תופעל רק במקרים יוצאי דופן, בהם אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה לבין חומרתה של העבירה; מקרים שבהם עלולה להיות פגיעה חמורה בשיקומו של הנאשם.

תנאי נוסף שנקבע להימנעות מהרשעה, בא לידי ביטוי בכך שסוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה, מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים (ע"פ29/05 סמי סויסה נ' מ.י. משרד התעשייה המסחר והתעסוקה (11.09.06)).

בפרשת כתב (ע"פ2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337), נקבעו קווים מנחים לעניין הימנעות מהרשעה ובהם: שאלת עברו הפלילי של הנאשם; הסיכון להישנות עבירות

פליליות; נסיבות ביצוע העבירה; מידת הפגיעה של העבירה באחרים; יחסו של הנאשם לעבירה ומידת נכונותו להכיר בפסול שבמעשיו; השפעות ההרשעה על הנאשם.

הנה כי כן, לפי פרשת כתב, מתן צו מבחן ללא הרשעה הוא החריג לכלל. צו כאמור יינתן, רק לאחר שעניינו של הנאשם נבחן היטב על ידי בית המשפט, על יסוד שתי אמות מידה: הפגיעה החמורה שצפויה ההרשעה לפגוע בנאשם, וסוג העבירה, המאפשר בנסיבות המקרה הספציפי לוותר על ההרשעה מבלי לפגוע בשיקולי הענישה האחרים (ראו גם ר"ע 432/85 רומנו נ' מדינת ישראל, מיום 21.8.1985; ראו והשוו לפרשת פלוני).

"הנטל הוא על הנאשם המבקש להימנע מהרשעתו, לשכנע כי מן הראוי לחרוג בעניינו מדרך הכלל, וכי שיקולי השיקום האינדיבידואליים גוברים במידה רבה על שיקולי האינטרס הציבורי" (ע"פ 7211/04 מדינת ישראל נ' פלוני, מיום 13.3.2006 בפסקה 7).