הע"ז 1705-08 18 ספטמבר 2014

1.לפנינו כתב אישום, במסגרתו הואשמה נאשמת 1 בהעסקת עובדים שלא על פי היתר כדין, בניגוד לסעיפים 2(א)(1) ו- 2(א)(2) לחוק עובדים זרים, תשנ"א – 1991 (להלן: "חוק עובדים זרים").

נאשם מספר 2 הואשם בכך שהפר את חובתו לפקח ולעשות כל שאפשר למניעת העבירות המייוחסות לנאשמת, אחריות נושא משרה בהתאם לסעיפים 5, 2(א)(1) ו- 2(א)(2) לחוק עובדים זרים (הנאשמים ייקראו להלן: "הנאשם" ו"הנאשמת").

העבירות מתייחסות לארבעה עובדים שביום 26/11/07 שעה 09:45 נמצאו עוסקים בריצוף אבנים משתלבות בשכונת נווה בוקר שבשדה בוקר (להלן: "האתר" ו"העובדים").

2.ביום 30/3/13 התקיימה ישיבת הכרעה בתיק. הנאשמים הודו בעובדות האמורות בסעיף 1 לכתב האישום, וטענו כי הנאשמת עסקה בעבודות פיתוח באתר, אם כי היו שם עוד קבלנים. עוד טענו הנאשמים, כי לא העסיקו עובדים זרים כלל. הנאשמים הודו באמור בסעיף 3 לכתב האישום, למעט האמור שם לפיו הנאשם היה רשום כבעל מניות. לפיכך, הנאשמים למעשה הודו שהנאשם שימש מנהל בחברה.

3.לאור האמור לעיל, התקיימה מסכת ראיות בתיק.

מטעם המאשימה העידו המפקחים אילן אוחיון ואבי בר מוחא. מטעם הנאשמים העיד הנאשם עצמו.

הצדדים הגישו סיכומים בכתב לפי בקשתם.

4.על מנת להכריע בשאלות דנן, יש להכריע בשתי סוגיות עיקריות:

האחת – האם הנאשמת העסיקה את העובדים שנמצאו באתר?

השניה – האם יש להרשיע את הנאשם באחריות נושא משרה?

5.לאחר לימוד העדויות והראיות, ולאחר שהוגשו סיכומי הצדדים, עולה כי יש להרשיע את הנאשמים בתיק, מן הנימוקים אשר יפורטו להלן:

6.ראשית נפרט את העדויות ששמענו, ואחר כך נקבע את העובדות ואת המסקנות מהן.