הע"ז 15957-07-14 מדינת ישראל נ' עצמון ואח', הע"ז 7838-09-14 מדינת ישראל נ' עצמון ואח' - פסקדין

1. בהתאם להסכמת הצדדים הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בהעסקת עובדת זרה בעבודות משק בית בביתם במשך תקופה של כ-5 שנים, ללא היתר כדין בניגוד להוראות סעיפים 2(א)(1) ו-(2) לחוק עובדים זרים.

2. טיעונים לעונש נשמעו בעל פה ולבקשת הנאשמים נעתר בית הדין להשלמת מסמכים רפואיים טרם מתן גזר הדין. ביום 14.4.16 הודיע ב"כ הנאשמים כי משמדובר במסמכים משנת 2009 , הנאשמת לא הצליחה לאתרם ובקשה כי בית הדין ייתן אימון בדברי הנאשמת תוך התחשבות במצבה הרגשי במועד הרלוונטיים לכתב האישום.

3. המאשימה עתרה להטלת קנס על שני הנאשמים בגובה של 50,000 ₪, כאשר מתחם הענישה הראוי לטענת המאשימה נע בין 11,680 ₪ ברף התחתון ובין 46,720₪ ברף העליון, לכל אחד מהנאשמים.

לטענת המאשימה, יש להטיל קנס הקרוב יותר לרף העליון של מתחם הענישה, לאור חומרת העבירה ונוכח תקופת ההעסקה הארוכה אשר נמשכה כחמש וחצי שנים על כן, סברה המאשימה כי יש להטיל על כל אחד מהנאשמים קנס כספי בסך 25,000 ₪ וכן התחייבות להימנע מביצוע עבירה על פי חוק עובדים זרים, משך 3 שנים.

4.לטענת הנאשמים מדובר בעבירה מנהלית אשר בעבר נהוג היה להטיל קנס בסך 5,000 על מבצעי העבירה. הנאשמים הודו בעבירות המיוחסות להם ובכך חסכו זמן שיפוטי יקר על כן, מתחם הענישה הראוי בנסיבות מקרה זה הוא לבין 50% מגובה הקנס המקסימלי – 29,200 ₪. עוד נטען כי הנאשמת הייתה שרויה במצב רגשי קשה לאחר לידת בתה ובהיותה חסרת אונים נזקקה לשירותי העובדת הזרה. כמו כן , נטען כי הנאשמים משמשים בתפקידם ציבוריים ומתנדבים במוסדות שונים. עוד התבקש בית הדין להתייחס לעובדה כי העבירה בוצעה לפני כשנתיים.

5.ביום 10.1.12 פורסם תיקון מספר 113 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 , (להלן- חוק העונשין) בדבר "הבניית שיקול הדעת המשפטי בענישה". בהתאם להוראת התחולה "תחילתו של חוק זה שישה חודשים מיום פרסומו" והוראותיו "יחולו על הליכים שביום התחילה טרם ניתנה בהם הכרעת הדין". נוכח מועד מתן הכרעת הדין, התיקון האמור חל על ענייננו.

6.תיקון 113 נותן עדיפות לעקרון ההלימות ,עקרון הגמול. על פי עקרון זה, העונש הראוי לעבריין נגזר ממידת אשמתו ומחומרת מעשיו כאמור בסעיף 40(ב) לחוק העונשין הקובע כי העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה ונסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו(ראו-ע"פ 8641/12 מוחמד סעד נ' מדינת ישראל (5.8.2013).

על פי תיקון 113 לחוק קיימים שלושה שלבים במנגנון גזירת העונש כדלקמן:

בשלב ראשון , נדרשת בחינה האם מדובר באירוע אחד או מספר אירועים נפרדים- יש לבחון האם הנאשם הורשע במספר עבירות, להבדיל מהרשעה בעבירה יחידה. ככל שמדובר במספר עבירות, יש לקבוע האם הן מהוות אירוע אחד או אירועים נפרדים. ככל שמדובר באירוע אחד, יש להמשיך לשלבים הבאים וככל שמדובר במספר אירועים, יש לקבוע עונש הולם לכל אירוע בנפרד או עונש כולל לאירועים כולם (סעיף 40 יג (א)(ב) לחוק העונשין).

בשלב שני, נדרשת קביעת מתחם הענישה- סעיף 40ג(א) לחוק העונשין קובע כדלקמן: "בית המשפט יקבע מתחם עונש הולם למעשה העבירה שביצע הנאשם בהתאם לעקרון המנחה, ולשם כך יתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות לביצוע העבירה, כאמור בסעיף 40 ט".

7.ניתן אם כן לסכם ולומר כי אמות המידה אשר יסייעו לקביעת מתחם הענישה הן אלו: הערך החברתי אשר נפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו; מדיניות הענישה הנהוגה ; נסיבות הקשורות לביצוע העבירה, כמפורט בסעיף 40 ט' ובהן הנזק שצפוי להיגרם מביצוע העבירה; הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה; יכולת הנאשם להבין את אשר הוא עושה וכדומה.