הע"ז 12954-06-12 - פסקדין
|
הע"ז בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו |
12954-06-12
28.6.2015 |
|
בפני השופט: אורן שגב |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
המאשימה: מדינת ישראל |
הנאשם: אשל אלרן בניה בע"מ |
| החלטה משלימה | |
להחלטה הנ"ל ותתייחס לטענת הגנה מן הצדק שבפי הנאשמת.
לטענת הנאשמת, חלפו מעל 10 שנים ממועד ביצוע העבירה לכאורה ועד למועד הגשת כתב האישום, וזאת ללא כל הסבר הגיוני המצדיק את השיהוי הרב. כתוצאה מכך, נפגעת באופן ממשי יכולתה להתגונן, לבחון ולבדוק את טענות המאשימה. עוד נטען, כי העובדים הזרים עזבו את ישראל זה מכבר.
המאשימה בתגובתה טענה לעניין זה כי כתב האישום הנוכחי הוגש פחות מארבע שנים לאחר מחיקת כתב האישום המקורי שנמחק בשל אי היכולת לאתר את כתובתה של הנאשמת (סעיף 14 לתגובה) וכי טענת שיהוי, כשלעצמה, אינה מהווה עילה לביטול כתב אישום. כאסמכתא לכך, נסמכה המאשימה על ע"פ 25249-05-10 מדינת ישראל נ' עלי עליאן (07.03.11).
דיון והכרעה
לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל וכי דין כתב האישום להתבטל מחמת שיהוי ניכר בהגשתו. ואלו הם טעמיי.
שיהוי – התשתית העיונית
כללי
דיני ההתיישנות חלים במישור האזרחי, המנהלי והפלילי. הרציונל לכך הנו כי יש לאזן בין האינטרסים המנוגדים של הצדדים להליך המשפטי. הלכה היא, כי גם אם טרם חלפה תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק, לבית המשפט הסמכות לדחות תובענה מחמת שיהוי. במישור האזרחי, קובעת הסייפא לסעיף 2 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן – "חוק ההתיישנות"), כי בית המשפט לא יזדקק לתובענה שנטען לגביה כי התיישנה, ואולם, "אין בהתיישנות בלבד כדי לבטל את הזכות גופה".
| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|