הע"ז 12164-10-10

1.במסגרת הכרעת דין מיום 14.7.16 הורשע הנאשם בהעסקה שלא כדין, עבירה על הוראות סעיפים 2(א)(1) ו- 2(א)(2) לחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991 (להלן:"חוק עובדים זרים") ביחס לעובד אחד.

יצויין, כי הנאשם זוכה מרוב העבירות שיוחסו לו בכתב האישום. לנאשם יוחסו מספר עבירות בהתאם לחוק עובדים זרים:

העסקה שלא כדין- סעיפים 2 (א) (1) ו- 2 (א) (2) לחוק, ביחס לכל 10 העובדים.

העסקה ללא חוזה - סעיף 2 (ב) (2) לחוק, ביחס לעובדים מס' 1,3,4,5,6,7,8,9,10.

העסקה ללא הסדרת ביטוח רפואי- סעיף 2 (ב) (3) לחוק, ביחס לעובדים מס' 1,3,4,5,6,7,8,9,10.

העסקה ללא העמדת מגורים הולמים– סעיף 2 (ב) (4) לחוק, ביחס לעובדים מס' 4,6,7,8,9,10.

העסקה מבלי למסור פירוט השכר- סעיף 2 (ב) (7) לחוק, ביחס לעובדים מס' 8,9,10.

בנוסף, יוחסה לנאשם העסקה מבלי לשלם שכר מינימום, עבירה על פי סעיפים 2 (א) ו- 14 לחוק שכר מינימום, תשמ"ז – 1987, ביחס לעובדים מס' 1,3,4,5,6,7,8,9,10.

2.הנאשם הגיש טיעונים לעונש, במסגרתם ביקש להתייצב בפני שירות המבחן לקבלת תסקיר לשל"צ ולאי הרשעתו.

ביום 20.7.16 התקיים דיון במסגרתו הנאשם השלים טיעוניו לעונש, וכן המאשימה טענה את טענותיה בנושא.

3.לטענת הנאשם, יש להורות על קבלת תסקיר מבחן בעניינו כדי שסוגיית אי הרשעתו תיבחן, ולחילופין להורות על השתת קנס פלילי בשיעור נמוך מהקנס המנהלי המושת על עבירה זו. העבירה בה הורשע הנאשם הינה עבירה טכנית, העולה כדי זוטי דברים היות והעובד נשוא ההרשעה עבד אצל אביו של הנאשם, ורק בשל כשל טכני לא הוארך הניוד על שמו של הנאשם.

הנאשם הורשע בסופו של הליך משפטי ארוך בעבירה אחת בלבד של העסקה שלא כדין של עובד אחד.

מועד ביצוע העבירה היה ביום 25.2.10, לפני 6.5 שנים. לנאשם נסיבות חיים קשות. הנאשם התייתם מאימו בגיל שנתיים, ואביו אשר גידל אותו לבד היה כל עולמו. לבסוף, הנאשם התייתם מאביו בהיותו בן 23 שנים, וזאת לאחר תקופה ארוכה בה הנאשם סעד אותו וניסה לחסוך ממנו את "טרדות החיים" כפי שתואר בתיק דנן.

הנאשם אף ציין מספר גזרי דין של בתי דין אזוריים, בהם הושתו על הנאשמים קנסות בשיעורים שווים להקנסות המנהליים או נמוכים מהם.

עוד הוסיף וטען הנאשם, כי לא דובר בעבירה כלכלית היות ולא צמח לו רווח כלכלי ממנה, וכן שהוא ללא עבר פלילי וללא הרשעות קודמות.