הע"ז 12113-04-10 מדינת ישראל נ' חסן - פסקדין

1.בהכרעת הדין מיום 28.10.14 הורשע הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

הנאשם הורשע בעבירה לפי סעיפים 2 (א)(1) ו – 2 (א)(2) לחוק עובדים זרים, תשנ"א – 1991 (להלן: "חוק עובדים זרים") ביחס לשלושה עובדים נשוא כתב האישום.

2.הצדדים טענו טענותיהם בעל פה ביחס לגזר הדין במסגרת הדיון מיום 1.3.15.

3.לטענת המאשימה, העסקה של כל עובד ועובד הינה עבירה העומדת בפני עצמה, ועל כן ראוי לקבוע כי מדובר באירוע נפרד. יחד עם זאת, אין להתעלם מכך שכתב האישום הוגש בגין ביקורת אחת ביום ספציפי אחד. העבירה הוכרה כמכת מדינה, ומדובר בעבירה שהמניע שלה כלכלי. העבירות פוגעות הן בעובדים עצמם והן בעובדים האחרים, הנאלצים להתחרות בעבודה ללא חוקי מגן. התיק דנן נוהל לבקשת הנאשם, לאחר שהוטל עליו קנס מינהלי.

טווח הענישה הראוי ביחס לכל עובד צריך לנוע בין פי שניים מהקנס המינהלי, קרי, 20,000 ₪, לבין הסך של 60,000 ₪. לאור נסיבות המקרה דנן, ובשים לב לשיהוי שחל, יש לגזור על הנאשם 75,000 ₪ בגין שלושת העובדים. כמו כן, על הנאשם לחתום על התחייבות שלא לעבור עבירה דומה במשך 3 שנים, שאם יעשה כן יוטל עליו הקנס המקסימאלי הקבוע בחוק.

4.לטענת הנאשם, השיהוי הוא פקטור שבית הדין אינו יכול להתעלם ממנו. מדובר בשיהוי של 5 שנים. כתב האישום הוגש מספר ימים טרם ההתיישנות. מדובר במקרה אחד, ואין לעשות הפרדה מלאכותית ביחס לכל אחד מהפועלים, אלא להתייחס אל המקרה כאירוע אחד. הנאשם נעדר עבר פלילי, נורמטיבי, ואיש משפחה נשוי ואב ל -5 ילדים. לא ניתן לבוא ולהחמיר עימו רק בגלל שניהל את התיק. מצבו הכלכלי של הנאשם אינו משופר. בתחום בו עוסק הנאשם אין עבודה למכביר. אם יוטל עליו הקנס אותו דורשת המאשימה, יקשה עלי לשלמו. הנאשם אף טען, כי הוא אינו מעסיק כיום עובדים, מלבד בנו שעבד אצלו עד לאחרונה, שגם הוא פוטר.

דיון והכרעה

5.במסגרת פרשת מוחמד סעד קבע בית המשפט העליון את המתווה לפיו יש לגזור את עונשם של מורשעים בהתאם לתיקון מספר 113 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, שעניינו הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה (להלן:"תיקון 113").

בין השאר, קבע ביהמ"ש העליון את הדברים הבאים: