הע"ז 11096-09-13 מדינת ישראל נ' עדי ואח'

ביום 8.9.13 הוגש כנגד הנאשמים כתב אישום המייחס להם עבירות בגין העסקה שלא כדין של עובדת זרה לפי סעיפים 2(א)1 ו- 2 לחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991 (להלן: "חוק עובדים זרים").

בכתב האישום נטען כי ביום 16.5.13, סמוך לשעה 10:25, בביקורת שנערכה מטעם המאשימה בביתם של הנאשמים, נתפסה עובדת זרה אשר עסקה בעבודות ניקיון.

עם חתימת פרשת התביעה והכרזת באות-כוח המאשימה: "אלה עדי", ובטרם החלה פרשת ההגנה, העלו באי-כוח הנאשמים את הטענה: "אין להשיב לאשמה" וזאת מהטעמים הבאים:

• לא הוגש לתיק בית הדין צו שופט המתיר כניסה למקום המגורים, זאת לאור העובדה כי המאשימה בחרה שלא להעיד עד היכול לאמת את המסמך והעד אותו בחרה המאשימה להעיד אינו עורך המסמך ולא ניתן לחקור אותו באשר לנסיבות הוצאתו, תקינותו ואופן עריכתו של הצו וחתימתו. משכך, הביקורת שנערכה בביתם של הנאשמים נעשתה שלא כדין.

• בתעודת עובד הציבור אין וודאות של זיהוי העובדת. כאשר אין חפיפה בין מספרי הדרכון של העובדת הרשומים בכתב האישום לרשום בתעודת עובד הציבור.

   

באת כוח המאשימה בקשה לדחות את טענת הנאשמים שאין להשיב לאשמה וטענה, כדלקמן:

• מדוח הפעולה שהוגש עולה כי הפקחים הגיעו לעריכת הביקורת כשיש בידם צו, הצו לא הוגש לאור התנגדותו של ב"כ הנאשמים. לא הובאה ראיה כי הצו לא היה תקין ולכן חזקה עליו שהוא תקין.