הסתמכות על ראיות חדשות בהתאם לסעיף 35 ( א) לחוק הנכים - פסקדין

בקליפת אגוז :

1.         המדובר בעורר שמוכר כנכה צה"ל בגין פגימה נפשית (תסמונת חרדה + הרטבה) וזה בשיעור 50% במובן החמרה.

            העורר פעל לפי סעיף 35 לחוק הנכים תגמולים ושיקום והמציא לק. התגמולים "ראיה חדשה" בצורת חוות דעת רפואית, וכן תצהירי עדים המספרים על העורר ועברו לפני 30 שנה, בעת מלחמת יום כיפור. ק. התגמולים הכיר בחוות הדעת הרפואית כראיה חדשה, ולא התייחס לתצהירים שהוצגו ע"י העורר, שמבקש לקבוע כי מדובר בגרימת המחלה ולא רק בהחמרה, לפיכך בחנה הוועדה את הנושא עפ"י האמור בסעיף 35, תוך השוואה לשטחי משפט נוספים.

כללי :

2.         העורר יליד 1950, אשר סיים 12 שנות לימוד, התגייס עם מוטיבציה גבוהה לצה"ל בנובמבר 69' לאחר שעבר טירונות, הוא הוצב לחיל השיריון ברפיח במחנה ג'וליס. הוא שרת בחטיבה 7 בסיני וגם בחטיבה 188 ברמת הגולן וסיים את תפקידו לאחר שעבר אימונים מפרכים. באוקטובר 72' יצא לחופשת שחרור, ובנובמבר 72' השתחרר מן הצבא.

            לטענתו, ערב מלחמת יום הכיפורים היה בריא בגופו ובנפשו, מה גם שסיים את שרותו בצה"ל בהצלחה ובגיוסו הראשון למילואים פרצה מלחמת יום כיפור, הוא גויס והגיע לצומת גולני משם הועבר בשיירות לרמת הגולן. הרבה מאלה שהועברו לשם לא חזרו....

3.         לטענתו של העורר, במסגרת מלחמת יום כיפור, עת נלחם העורר בסיני בקרבות הזוועה, הוא עבר בעצמו זוועות רבות, הטנק שבו שהה נפגע. הוא ראה חלקי אדם וגופות חרוכות וראה את חבריו נהרגים סביבו. חלקי הגופו התפזרו סביבו, פצועים רבים שכבו ודיממו  למוות אל מול עיניו. הוא נקט במעשה אומץ, עודד את החברים שסביבו, פינה פצועים וניחם את המשפחות האבלות לאחר מכן. בסוף המלחמה נפצע העורר ברגלו, הוא קיבל את אות מלחמת יום הכיפורים.

דיון :

4.         העורר טוען כי:

א.      הוא התגייס לצה"ל בריא ושלם מכל הבחינות וגם מבחינה נפשית ובמסגרת המלחמה הוא החדיר מוטיבציה בקרב חבריו.

ב.      מלחמת יום כיפור היא היתה הטריגר שהאיץ את הנטייה הרדומה להאצת המלה הקונסטיטציונאלית כך שהוא החל לסבול ממחלת הנפש ואין לזקוף חלק כלשהו על חשבונו, אלא יש לזקוף הכל על חשבון משהב"ט.

5.         למעשה עניינו של ערר זה, הוא בקשת העורר לעיין מחדש בהחלטה לפיה ההפרעה הנפשית ממנה הוא סובל, הוחמרה בשיעור מחצית כפי שהוחלט ע"י ק. התגמולים.

            אין חולק כי תביעתו של העורר, לעניין הפגימה הנפשית, הוכרה ע"י ק. התגמולים בשנת 76'. ביום 3.4.78, הודיע המשיב לעורר כי הוא מחליט להכיר במצבו הנפשי כמוחמר באופן חלקי, כך שמתוך 30%, 10% הם ע"ח שהשירות.

            בשנת 80' קבעה הוועדה הרפואית, כי באשר להחמרות הפסיכוטיות מהן סבל העורר, חלפו ולא נותרה נכות. ההחלטה ניתנה ביום 28.9.80. העורר לא אמר נואש ובשנת 90' הוא ביקש לעמוד בפני וועדה רפואית, עקב החמרה במצבו וכן ביקש לבחון פגימות נוספות. ביום 8.6.91, הודיע המשיב לעורר, כי ההחמרה במצבו הנפשי, חלפה.

6.         העורר לא אמר נואש ופנה אל וועדת הערעורים של ביהמ"ש השלום בחיפה, אך הערעור נמחק. ביום 21.9.00, הוא ביקש לעמוד שוב בפני וועדה רפואית תוך שהוא מצרף חומר רפואי נוסף. המשיב עיין פעם נוספת בתביעתו החדשה, שלח את העורר לבדיקה בפני וועדה רפואית בתחום הנפשי, וביום 8.8.01 הוא הודיע לעורר כי מחלתו הנפשית החמירה חלקית בשיעור מחצית, דהיינו 15% מתוך 30%.

7.         העורר מתקומם נגד החלטה זו וטוען כי מעולם לא סבל מבעיות נפשיות ערב גיוסו לצה"ל ולכן תפקד כראוי במלחמת יום כיפור כלוחם ללא מגבלה כלשהי. הוא פנה לרופא נפשי אחרי מלחמת יום כיפור, עם תלונה על הלם קרב. פסיכולוג קליני (אבנר אריה), ציין כי ההפרעה הנ"ל היא עקב השרות הצבאי. ד"ר מזרוחין מנהל המרכז לבריאות הנפש, בבי"ח ממשלתי בצפת קובע, כי לדעתו הבעיות החלו אחרי חוויות מלחמת יום כיפור. כך גם פרופ' בן חורין אשר קבע כי מן  האנמנזה מתברר שהעורר לא סבל מהפרעות נפשיות לאורך התפתחותו....

            ההחרפה במצבו הנפשי והתעוררות כל זוועות ומאורעות המלחמה, חזרו וצפו מול עיני רוחו של העורר, לאחר שעבר תאונת דרכים בשנת 1976, שכן התאונה עוררה את כל אשר הודחק בנפשו של העורר.

            מכאן, כך סובר העורר, הטענה כי הוא סבל ממצב נפשי כלשהו לפני גיוסו, היא טענה בעלמא שאין לה בסיס כלשהו. נהפוך הוא, המחלה פרצה אצל העורר לאור אירוע טראומתי שהוציא לאור את כל הזיכרונות הנוראים ששקעו בנשמתו של העורר וחזרו וצפו....