הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' אלטרץ ואח'

פסק דין

1.זהו ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ בה נדחתה טענת "פרעתי" שהעלתה המערערת כנגד הליכי ההוצל"פ שפתחו נגדה המשיבים.

וזוהי תמצית העובדות הצריכה לענין.

שני המשיבים תבעו בביה"ד האיזורי לעבודה את המערערת ואת מועצת הפועלים בשדרות לתשלום שכר עבודה, פיצויי פיטורין ונלוות בגין התקופה בה שיחקו ואימנו בקבוצות הכדורסל שלה (בוגרים נשים ונוער) במהלך פרקי זמן שונים בשנים 1998-1999. (כל אחד מהמערערים טען לפרקי זמן שונים בקבוצות שונות מהנ"ל).

תביעתם נדחתה בביה"ד האיזורי נוכח חובת הבוררות הקבועה בחוק הספורט התשמ"ד 1988.

המשיבים ערערו על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה והסכימו כי הכרעתו תינתן בפשרה בהתאם לסעיף 79 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984 ולסעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט – 1969 – בלויית נימוקים.

בפסק דינו מיום 1.8.2002 קבע בית הדין הארצי לעבודה כי נתקיימו יחסי עבודה בין הצדדים ובהתאם לכך נקבעו הסכומים שתשלם המערער לכל אחד משני המשיבים וזאת כדלהלן:

למשיב 1

"א. שכר עבודה במשך 9 חודשים כאשר שווי שכרו הינו 1375 ₪ נטו ו- 3000 ₪ ברוטו, סך הכל 27,000 ₪.

ב. שכר אימון עבור אימון קבוצת הנשים במשך 5 חודשים את השכר שסוכם בין הצדדים שהינו 400 ₪ נטו, סך הכל 2000 ₪.

ג. פיצויי פיטורין בסך 3,750 ₪ וזאת בגין 15 חודשי עבודה במסגרת הסכם הפשרה "כי שכרם של התובעים (המשיבים) לצורכי חישוב פיצויי הפיטורין הינו 1,375 ₪ נטו וכ- 3,000 ₪ ברוטו".

למשיב 2

"א. שכר עבודה בגין 6 חודשים, כאשר שכרו החודשי הינו 1,375 ₪ נטו ו- 3,000 ₪ ברוטו – סה"כ שכר עבודה 18,000 ₪.

ב. שכר אימון בגין 9 חודשים בסך 400 ₪ נטו, סכום הנגזר משכרו של המערער 1 כשכר המקובל עבור אימון, ובסך הכל 3,600 ₪.

ג. פיצויי פיטורין בסך 6,250 ₪, זאת בגין 25 חודשי עבודה ולאור המוסכם בהסכם הפשרה לפיו "שכרם של התובעים לצורכי פיצויי הפיטורין הינו 1,375 ₪ נטו וכ- 3000 ₪ ברוטו".

2.בטרם תשלם למשיבים, עפ"י פסה"ד, פנתה אליהם המערערת בבקשה כי יעבירו לידיה אישור מתאים בדבר פטור מניכוי מס הכנסה במקור ביחס לביצוע התשלומים הנ"ל שהינם במהותם תשלומי שכר עבודה ופיצויי פיטורין.

המשיבים לא נענו לבקשה ועל כן ניכתה המערערת מהסכומים הנפסקים את שיעור הניכוי במקור הקבוע בפקודת מס הכנסה ותקנותיה והעבירה לידיהם את יתרת התשלומים.

המשיבים לא השלימו עם כך והגישו לביצוע בהוצל"פ את מלוא הסכום הנפסק, בטוענם כי הניכוי במקור אינו מענינם וכי על המערערת לשלם לידיהם מלוא הסכומים שנפסקו.

המערערת העלתה לענין זה טענת "פרעתי" – ולפיה החוק מחייב אותה לנכות מס במקור מתשלומים שעילתם שכר עבודה ונלוותיו.

טענתה נדחתה כאמור על ידי ראש ההוצאה לפועל.