הסמכות לדון בתוקף מחילת הכתובה לאחר הגירושין, הנסיבות שמצדיקות הפקדת ערבות לתשלום הוצאות משפט - פסקדין

 הנדון: כשרות בת פנויה שנתעברה באונס לבוא בקהל ולהינשא לכהן

תקציר הטיעונים

תיק זה הופנה אלינו מביה"ד האזורי אשקלון, אחרי שהמבקשת [ז'] עמדה בפניהם לקבלת היתר נישואין, שכן בעודה פנויה נולדה לה בת [מ'] לדבריה כתוצאה מאונס ואינה יודעת בבירור מיהו האב: "אני לא יודעת מי האבא, עברתי אונס, לא יודעת, הוא צרפתי יהודי, אני מאמינה שהוא יהודי הוא דיבר עברית וצרפתית, זה היה בתל אביב". ביה"ד התיר לה להינשא כדמו"י לכל אדם פרט לכהן. אך לגבי הבת, הורה לה לפתוח תיק לבירור יוחסין.

לאחר כשנה בהם הספיקה להינשא ל[...] וגם נפרדה ממנו בג"פ באותו בי"ד כשהיא מעוברת ממנו ואח"כ ילדה בת שהוכרה על ידו, חזרה שוב לביה"ד לבקשת היתר נישואין לאדם אחר בשם [א']. במהלך הדיון עלה שוב ענין הבת הגדולה, אלא שהפעם שינתה את גרסתה וטענה שהבת נולדה מהמיועד לשאת אותה [א']. לשאלת ביה"ד "זה לא מה שאמרת בביה"ד בעבר", השיבה האֵם: "שיקרתי כי לא רציתי להגיד שהיה לי רומן עם גבר נשוי". [א'] מצדו הצהיר בטופס בקשת היתר הנישואין: "אני [א'] מצהיר בזאת כי [מ'] היא ביתי שנולדה בתאריך ... ואני מכיר בכל הזכויות והחובות שחלים עלי כאב". במהלך הדיון חזר הנ"ל ואמר: "אמרתי שאני מוכן להכיר באבהות". ביה"ד דחה את בקשתם כדין מיניקת הואיל והבת הקטנה היתה בת חמישה חודשים. ולגבי קביעת ייחוס הבת הגדולה [מ'] וכשרותה, הפנה ביה"ד את התיק אלינו פעיה"ק באר שבע לדיון בהרכב המיוחד לענייני יוחסין. בדיון בפנינו שינתה שוב את גרסתה – לגרסה שלישית, וטענה שבאמת עברה אונס אך היה לה רומן עם [א'] במשך חודשיים שלוש שנמשך עד "שלושה שבועות" לפני האונס, ועל כן אינה יודעת בוודאות האם הבת נולדה ל[א'] או כתוצאה מהאונס. [א'] מצדו אישר שהיה איתה באותה תקופה בחיי אישות במשך "חודשיים", ולכן גם הוא א"י אם היא בתו בוודאות, ועכ"פ הוא מוכן לפרוס עליה חסות ולהתחייב בכל החובות החלים עליו כאב לכל דבר. לגבי עצם מעשה האונס, ראוי לצטט פרט נוסף מעדות האֵם:

"אני חושבת שהוא היה יהודי, זה היה בתל אביב בבית שלו... הכרנו במועדון והלכנו מהמועדון לבית שלו יחד עם כמה חברים, חלק דיברו עברית וחלק צרפתית, חלקם גם עם כיפות על הראש... הם הגיעו מצרפת כמשלחת".

בתום הדיון, הוצע ע"י ביה"ד בהסכמת שני הצדדים לערוך בדיקת רקמות כדי לקבוע האם [א'] הוא אבי הילדה, מתוך הדגשה שאין בבדיקה זו כדי לקבוע את מעמדה ההלכתי של כשרות הבת, בכפוף לאישור נשיר ביה"ד הגדול כמקובל.

השאלות להלכה בנדון שלפנינו

1. האם כשיש רוב כשרים אצלה, צריך לעיכובא בדיקת האֵם שתאמר "לכשר נבעלתי" כדי להכשיר את בתה לקהל ולכהונה.
2. ומה הדין בזה, כשאין אנו דנים כלל על האֵם.
3. באופן שידוע שהלכה אצל הבועל, האם הולד נדון כ'קבוע' או שיש לו דין 'פירש מהרוב'.
4. האם בית שכור של הבועל נדון כמקום קבוע.
5. מה שהצריכו הרמב"ם והשו"ע לכתחילה תרי רובי כשרים, הוא רק ליוחסי כהונה או אף ליוחסי קהל.
6. ואת"ל רק ליוחסי כהונה, האם ה"ה נמי לגבי בתה, או"ד כיון שהותרה לקהל הותרה נמי לכהונה.
7. האם מהני תרי רובי רק כשנבעלה בפרשת דרכים, או גם כשנבעלה בתוך העיר. ומה הדין בזה"ז שדלתות העיר אינן נעולות.
8. כשידוע שזינתה עם כשר, האם חוששין שמא זינתה גם עם פסול.
9. מי שנבעלה במקום שאין בו ממזר ידוע, האם חוששין לכשרות הולד.
10. אשה שסתרה דבריה כמה פעמים, האם מועיל אמתלא כדי להאמינה במה שאמרה לכשר נבעלתי.

תשובה

הנה דין נאמנות הפנויה שזינתה וטוענת לכשר נבעלתי, מפורש במשנה ונפסק בתלמוד בכמה מקומות בש"ס. אלא שמשנת רבותינו הראשונים חלוקה בהם – הן בדרך תלמודם, והן בטעמם. וגם פסקי רבותינו האחרונים אשר נמשכו אחריהם, חלוקים המה מקצה מזה עד לקצה מזה, עד שכמעט ולא מצאנו בה הלכה אחת המוסכמת על הכל. ואמנם כבר הארכנו במקו"א (שיעורי אבני עזר ח"א סימן ח-ט) בבירור וליבון כל השיטות עד להכרעת מרן השו"ע בהם, עי"ש. מכל מקום במרבית השאלות המתעוררות בנדון שלפנינו, לא השיגה ידינו שם. ועל כן אמרתי להוסיף ולדון עליהם בקציר האומר – על בסיס מסקנתנו שם, כדי להעלות גם בהם בס"ד הלכה זכה וברה לפי קוצר השגתינו.