הסמכות ו'הפורום הנאות' – מזונות ומשמורת ילדים שאחד מהוריהם עקר לחו''ל

א. הערעור

בפנינו ערעור על החלטת בית הדין האזורי מתאריך ט"ו באייר תשע"ו (23.5.2016) שלפיה תביעת המזונות של המערערת עבור הקטינות [ש'] ו[ל'] נדחית בשלב זה. כמו כן, בהחלטה זו אין התייחסות כלל לתביעת הגירושין של הבעל, שלה הסכימה האישה שעל זה נסב עיקר הדיון בתאריך הנ"ל.

ב"כ המערערת מבקש בערעורו, לבטל את ההחלטה הנ"ל, על סמך העילות הבאות:

ראשית, הבנות זקוקות למזונות היכן שיהיו, בית הדין לא נימק את החלטתו מדוע תביעת המזונות נדחית.

שנית, בית הדין התעלם מסוגיית הגירושין ולא הכריז על המשיב כסרבן גט, על כל המשתמע. לטענת ב"כ המערערת, לאור הנתק המוחלט בין המערערת למשיב (היא בגרמניה, והוא בישראל), ולאור הסכמת המערערת להתגרש לאלתר, מאחר והמשיב מסרב להתגרש, בנסיבות אלו, היה על בית הדין להכריז על המשיב כסרבן גט.

ב. רקע עובדתי

הצדדים הכירו זו את זה בישראל בשנת 2010. הבעל אזרח ישראלי, לאישה אזרחות גרמנית.

בשנת 2011 נישאו הצדדים כדת משה וישראל. האישה עלתה ארצה עם נישואיהם על פי חוק השבות, אך ויתרה על האזרחות הישראלית ושהתה בארץ כתושבת קבע.

לצדדים שלוש בנות משותפות: [ד'] ילידת ד' באדר תשע"ב (27.2.2012), ו[ל'] ו[ש'] ילידות ל' בשבט תשע"ד (31.1.2014).

הצדדים גרו בישראל עד לעזיבת האישה – האם לגרמניה. הבעל עבד ועובד בישראל, האישה לא עבדה בתקופה בה גרה בארץ.

בחודש יוני 2014 עזבה האישה את הארץ עם בנותיה לגרמניה. לטענת האישה העזיבה הייתה בהסכמת הבעל לצורך השתקעות בגרמניה, ונקבע שהבעל יצטרף אליהם. לדברי הבעל האישה נסעה לחופשה בגרמניה במטרה לחזור, ולאחר מכן החליטה להשתקע שם וסירבה לחזור.

בחודש דצמבר 2014 הגיע הבעל לגרמניה. במהלך הביקור לקח את בתו הגדולה [ד'], חזר עמה לארץ, והודיע לאישה שאין הוא מתכוון להחזירה לגרמניה בחזרה, הבעל – האב דרש שהאישה ושתי בנותיה יחזרו לארץ.

שני הצדדים הגישו תביעות להשבת הקטינות.

האישה הגישה תביעתה לבית המשפט למשפחה בתל אביב בתביעה להחזרת הבת [ד'] לגרמניה, מאחר ולדבריה הבעל חטף אותה, האב הגיש תביעה במינכן גרמניה להחזרת בנותיו [ל'] ו[ש'] לארץ.

ביום כ"ב בטבת תשע"ה (13.1.2015) הגיש הבעל – האב תביעת גירושין לבית הדין הרבני בירושלים. הבעל כרך בתביעתו משמורת הילדות ומזונותיהם.

ביום כ"ו בשבט תשע"ה (15.2.2015) התקבלה החלטת בית המשפט למשפחה בתל אביב הדוחה תביעת האם להחזיר הבת [ד'] לגרמניה. בית המשפט קיבל את גרסתו של האב, לפיה, הצדדים גרו בארץ, לא הייתה כוונה משותפת להגירה לגרמניה, האם החליטה על דעת עצמה לעזוב את הארץ ולקחת הבנות עמה, והחליטה שלא להחזירן לארץ למרות דרישת האב, לכן קבע בית המשפט שהאם הרחיקה את [ד'] מהארץ ומהאב שלא כדין. ודחה תביעתה להורות לאב להחזיר את הבת [ד'] לגרמניה.

ביום ל' בניסן תשע"ה (19.4.2015) הגישה האישה – האם בבית הדין הרבני תביעות לחלוקת רכוש, כתובה ומזונות.

ביום כ"ה באב תשע"ה (10.8.2015) התקבלה החלטת בית המשפט המחוזי במינכן המקבל תביעת האב ומורה לאם להשיב הבנות [ש'] [ול'] לארץ. בהחלטתו קובע בית המשפט שהאם לא הרימה את נטל ההוכחה, שעזיבתה את הארץ הייתה בהסכמת האב, בית המשפט במינכן אישר למעשה קביעת בית המשפט בתל אביב, ולכן הורה לאישה להחזיר הבנות לארץ.