הסמכות בתביעת גירושין של אזרחי ישראל תושבי חו''ל; הגדרת 'מקום מושב'

ביום כ"ט תמוז תשע"ו (4.8.2016) קבעתי בהחלטתי כך:

"מדובר בבני זוג יהודים, כאשר רק הבעל הוא אזרח ישראל ולא האישה, וממועד נישואיהם מקום מושבם הוא בניו יורק שבארצות הברית ולא בישראל. בתאריך ל' בסיוון תשע"ו (6.7.2016) הגישה האישה באמצעות באת כוחה תביעת גירושין ועמה בקשת סעד זמני של צו עיכוב יציאה מהארץ נגד הבעל. לתביעת הגירושין ולבקשה צורף גם ייפוי כוח. בבקשה לעיכוב יציאה שהגישה האישה באותו תאריך נומקה הבקשה במילים: 'בני הזוג גרים בחו"ל. הבעל הורחק מהבית בגלל אלימות מינית נגד הילדים ויש חשש כי ינסה להימלט.' 

באותו יום הוציא בית הדין צו נגד הבעל למשך שנה, שלא לפי הוראת תקנה קז(א)(1) הקובעת כי: 'תוקפו של צו עיכוב יציאה מהארץ שניתן במעמד צד אחד יהיה לתקופה של שלושים יום.'

בתאריך י"ג בתמוז תשע"ו (19.7.2016) הגיש הבעל בקשת התנגדות לצו עיכוב היציאה ובעקבותיה בתאריך ט"ו בתמוז תשע"ו (21.7.2016) הוציא בית הדין החלטה המבטלת את צו עיכוב היציאה, בלא שיקבע מועד לדיון במעמד הצדדים, וזאת שלא לפי הוראת תקנה קז(א)(3) לתקנות הדיון, הקובעת כי:

'הוגשה התנגדות לצו שניתן במעמד צד אחד, ידון בית הדין בהתנגדות תוך שבעה ימים. ההחלטה תינתן תוך שלושה ימים מיום הדיון. כל עוד לא ניתנה החלטה, יעמוד הצו בעינו.'

טענות הבעל

1. לטענתו, בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין צריך שתוגש לערכאת הערעור רק לאחר שהונח בפני ערכאת הערעור כתב ערעור.

[...]

2. לא ניתן היה להוציא את הצו מאחר שלא הוגשה בגינו תביעה עיקרית לגירושין.

טענה זו, עובדתית אינה נכונה, מאחר שלפי תיק בית הדין, כאמור, האישה הגישה עם הבקשה גם תביעת גירושין אל בית הדין, ואליה צרפה את בקשת עיכוב היציאה.

3. בית הדין אינו הפורום הנאות משום שבית הדין הרבני (הפרטי) שבמאנסי כבר עוסק בתביעה זו.

גם טענה זו אינה נכונה: ראשית, עניין של פורום שיפוטי נאות בין מדינות שייך רק לגבי ערכאות משפטיות זרות מוסמכות באותן מדינות, ולא בבית דין רבני פרטי שאין לו כל סמכות חוקית־שיפוטית.

בוודאי אין לטעון טענת "פורום לא נאות" בנוגע לתביעת גירושין, מאחר שאין כל ערכאה שיפוטית אחרת בעולם אשר לה סמכויות אכיפה בעניין זה. כפי שכתב בית המשפט (בע"א 3868/95 ורבר נ' ורבר, פ"ד נב(5) 817, עמ' 846; וראה בג"ץ 1480/01 חג'ג' נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פ"ד נה(5) 214, עמ' 228; ובג"ץ 2123/08 פלוני נ' פלונית, פסקה 17) כי:

'שום בית דין דתי בעולם מחוץ לבית הדין הרבני בישראל, אינו מוסמך להפעיל סמכות ממלכתית וליתן פסקי דין לגירושין דתיים שיהיו מוכרים וניתנים לביצוע במדינות אחרות כמו בישראל.

בנסיבות כאלה, הקשחת התנאים הנדרשים כדי להקנות סמכות בין־לאומית לבית הדין הרבני תהיה בלתי רצויה. יהיה בה משום מתן פרס לבן זוג אחד המבקש לגרום עגינות לבן הזוג השני, באמצעות התחמקות משיפוטה של הערכאה האפקטיבית – היא בית הדין הרבני בישראל.'

כל זאת מעבר לעובדה שטענת 'פורום בלתי נאות' צריכה להתברר במהלך הדיון בבית הדין ואינה יכולה להוות טענת סף המונעת סעדי ביניים להבטחת קיומו של ההליך.

4. האישה לא הודיעה לבעל תוך ארבעה ימים על הוצאת צו העיכוב. מאידך גיסא, האישה טוענת כי היא כן הודיעה לו.

גם טענה זו אמורה להתברר בבית הדין ואינה מהווה טענת סף היכולה למנוע עיכוב ביצוע להבטחת קיום ההליך המשפטי. מה עוד, שטענה זו, גם אם יתברר כי היא נכונה, ביסודה היא אינה מהווה בהכרח עילה לבטלות צו עיכוב היציאה.